משחק רשת: שדות התהילה

'הקיסר' אהב את המבט מלמעלה. כאן זאת הייתה ההזדמנות היחידה שלו למבט כזה, ולא בגלל שהיה בלתי מנוצח, אלא פשוט בגלל הגובה של הכלי שלו. למרות גובהו וגודלו של הרובוט, הוא ניחן בגמישות מפתיעה. כמובן שזה תלוי במי נוהג בו, אבל לא היה מישהו יותר מיומן מ'הקיסר', וכשהוא היה על הרובוט זה היה כמו לצפות בריקוד עתיק - תנועה זורמת של חיית ציד אימתנית.

הקיסר היה צעיר, אפילו צעיר מאוד. הוא לא ידע מאיפה הוא הגיע. מאז שהוא זוכר את עצמו הוא הסתובב בשדות. כבר בגיל 5 הוא צפה בקרבות ורשם לעצמו טעויות של הלוחמים, הוא ידע שהוא יכול לעשות את זה טוב יותר. בגיל 7 הוא פגע ברובוט וכמעט חיסל אותו, הרובוט ברח והוא נתן לו ללכת. האגדה מספרת שבסוף הוא חוסל בידי 'אזרח' שהגיע על רכב שטח. הוא לא האמין שזה אפשרי, אבל זה טבעם של אגדות, והם קיימות בכל מקום. את הכינוי 'הקיסר' הוא קיבל לאחר שחיסל בקרב 2 טנקים ורכב שטח בלי שהם הצליחו אפילו לירות עליו. הוא זכר את היום הזה טוב - זה היה יום הולדתו העשירי, וכבר אז לא היה מישהו שיכל לשלוט ברובוט כמוהו.

אתמול לפני תחילת הקרב, הייתה לו תחושה, והוא החליט לוותר על עוצמת האש שלו. זה היה מהלך לא מקובל, אבל הוא הרוויח ככה מהירות חשובה. ידו הקטנה אחזה בג'ויסטיק בקלילות, הוא תהה איך המבוגרים יכולים בכלל לשלוט בכלי הזה.

הריכוז חזר אליו באחת. ארטילרייה החלה לכונן לעברו, הוא היה חייב להיות עם יד על הדופק. הוא התקדם לכיוונה במהירות, פותח זווית שתקשה על הארטילריה לכוון. לבסוף הארטילרייה ירתה. באותם רגעים הוא לא שם לב לשמים הכחולים, וגם לא להרים ברקע, כל תשומת ליבו הייתה נתונה לפגז שסגר עליו במהירות. הוא חיכה לרגע הנכון וזינק. ברגע שהיה באוויר, בכיוונו של הפגז, הוציא את המקלע שלו וירה.

לא הייתה שום כתובת לקליעים שלו, הם נועדו לתמרון המיוחד שהמציא. ברגע שהיה באוויר וירה את הקליעים הוא החל להסתובב. הוא הכיר את חוק הפעולה והתגובה, וחוק שימור התנע - גוף תמיד ישמור על כיוון ממוצע, ולכן אם הוא יורה לצד אחד, הרובוט יזוז לצד אחר. הוא הכיר את זה, אבל לא חשב על זה - הוא פשוט ידע את זה.

המחזה היה מרהיב הפגז טס לעבר רובוט המסתובב באוויר ומתחמק ממנו בריקוד מסובך. מעטים ידעו להתחמק מפגזי הארטילרייה, אבל אף אחד לא עשה את זה בכזו אלגנטיות. לאחר שהתחמק מהפגז, הוא הסתער על הארטילרייה שהעזה להסתכל לעברו במהירות מפתיעה. בעודו מסתער עם נשק מונף הוא שמע בקשר הפנימי שמישהו קרא לתמרון - 'ריקוד הקיסר'. זה שיעשע אותו - הוא לא קורא לזה, הוא פשוט עושה את זה...

הוא כבר היה שם כמעט 4 שנים, אך עדיין היו שקראו לו 'אזרח'. במהלך הזמן הוא התקדם במהירות, הוא יכל כבר מזמן לעבור לכלים מתקדמים יותר, אך עדיין אהב לנהוג על רכב השטח. היה בזה משהו יותר חי, מה גם שהוא אהב להזכר בדרך שבה הגיע למעמדו, ורכב השטח הזכיר זאת יותר מכל.
הקרב הזה ארך כבר יומיים, ונרשמו לזכותו חיסולים רבים. היו שהשוו אותו ללוחם אחר, נראה לו שקראו לו 'קיסר' או משהו בסגנון, אבל הוא ידע שהוא משהו חדש, הוא היה פורץ דרך - הוא הגיע מבחוץ ולא היה מקובע במחשבה הכללית.
ההסתערות שלו על הטנק היתה מזכה אותו בתואר 'מפגר', אבל הוא ידע מה הוא עושה. הוא הקיף את הטנק במהירות תוך לחיצות מהירות על המקלע. הטנק ניסה לכוון עליו, אבל הוא ניצמד אליו והקיף אותו במהירות, והטנק לא הצליח להנעל עליו. זה לא ימשך יותר מכמה דקות, הוא ידע.

הקיסר הביט על שדה הקרב. הוא אהב את המחזה שנגלה לעיניו. בזווית עינו הוא ראה תמונה משעשעת.
'עוד לוחם מפגר' הוא חשב לעצמו, הוא ראה רכב שטח מסתער על טנק. אך ברגע שהטנק ירה, ביצע רכב השטח תמרון מרשים. הקיסר מייד נזכר באגדות על אזרח שחיסל רובוט. אולי זה לא סתם אגדה? תמה לעצמו והחליט להסתכל מקרוב. בעוד הוא מתקדם, הוא ראה את רכב השטח מקיף במהירות את הטנק. "אסטרטגיה מעניינת" חשב, אבל הייתי עושה אותה קצת שונה, היה נראה שהנהג חסר ליטוש כלשהו, אבל הייתה בו נועזות מרעננת. בינתיים חיסל רכב השטח את הטנק, והנהג הרים את ידיו בניצחון.
הרובוט התקדם לעברו, אך לפתע ראה הקיסר, טנק שני שלא היה שם לפני רגע, הטנק החל לצודד לכיוון רכב השטח...

הוא חיסל את הטנק, זה היה אחד החיסולים היפים שלו, והוא היה מלא התרגשות ואנדרנלין. הוא עשה את זה!! הוא חיסל טנק, ועוד עם רכב שטח, ולבד! הוא ידע שמעולם לא ניסו את זה, והרים ידים בניצחון.
קול חריקה מימינו משך את תשומת ליבו. לאימתו הוא גילה טנק שני, שכבר היה כמעט נעול עליו. "אין לי עוד מה לעשות" חשב בדיכדוך. בעצב כלשהו הוא הבין שהיה צריך ללכת על כלי קצת יותר מתקדם, ועצם את עיניו לקראת הבאות.
משב רוח פתאומי גרם לו לפקוח את עיניו. הוא ראה משמאלו רובוט מסתער, כמו שרק חיות טרף יודעות לנוע. הרובוט זינק מעליו בתנועה מהירה, וספג את כל כח האש שירה הטנק. הוא היה המום מהתנועה. הרובוט ירה על הטנק ומיהר לשנות מיקום. לאט לאט הרובוט משך את הטנק לנקיק מוסתר, הרחק מרכב השטח, תוך ירי מתמיד לעבר הטנק. בתנועה מהירה חסם הרובוט את המעבר, וספג את הירייה האחרונה של הטנק. הניצחון היה ברור, וגם נהג הטנק היה מודע לכך, ונעצר בחוסר רצון.

הקיסר פעל באינסטינקט. הוא לא חשב על מה שהוא עושה, ולא ידע בהתחלה למה הוא התקרב לאזור, אבל עכשיו הוא ידע. הם ישתפו פעולה, ותכנית החלה להרקם בראשו...

אתה משתפר מחלק לחלק =]

הבעיה זה שאי אפשר לפצל את 2 התגובות שלך ל2 חלקים נפרדים כי התגובה הראשונה בסופה אין סוד כלשהו או משהו שימשוך לחלק השני [חוץ מאיכות ויופי הכתיבה].

אם אתה יכול לשכתב מעט את התגובה הראשונה כך שזה יקרה יהיה אפשר לעשות את התגובה בתור חלק ג'.

פעם חשבתי לעשות לפורום ספרים וספרות תת פורום שבה יפתחו ספר.
רוצה לנסות?

אני ממש אוהב את זה.
מין סיפורי שדות התהילה.
ואני חושב שזה בסדר שהם לא מקושרים בהתחלה,
אולי זה סיפורי הגובורים שיתחדו לשבט בעתיד.

אני ממשיך לקראו

אני חושב שבקרוב אני אפרסם את זה בעתר, כמובן תחת שם YED או שם המלאה שלך
וגם אולי אצליך לצייר מספר תמונות לסיפור.

אממ אני חושב שאפשר להמשיך עוד קצת את הסיפור של שני אלא
ואז לעבור לעוד אנשים
יש הרבה סיפורים שמתחילים פתאום עם מישהו עוזבים אותו עוברים למישהו אחר ואחר כך סוגרים פינות.

לדוגמא אתה מגלה יותר על החיים של ה"אזרח"
איך הגיע ה"קיסר" לשדות תהילה
ואתה לא מגלה שבעצם שחקנים אחרים שמספרים את הסיפור שלהם בסוף יצרו שבט אחד שילחמו בשבט אחר.

אני חושב שזה טוב שזה ערוך.
בסופו של דבר זה ספר.

אין לי סבלנות להמשך ממתין בקוצר רוח