|
הייתי עייף. כבר שבוע אני מתקדם במדבריות, ומלאי המים שלי התחיל לאזול.
כמות המים שלי הייתה מוגבלת, עיקר המקום נוצל לדלק ותחמושת.
אומרים שרק ההגעה לשם מהווה מבחן שמעטים שורדים אותו, אבל ידעתי שאני אצליח.
מאז שאני ילד קטן חלמתי על זה, דוד שלי יצא לשם, וזה עשה הרבה בלאגן - אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בכולם ואת החשש שהעלתה סבתא. היא אמרה משהו על זה שאפשר להרוויח כבוד בדרכים אחרות, אבל חוץ ממנה, כולם התרגשו. כבר אז ידעתי שאני אגיע.
ברגע האחרון הצלחתי לעצור. כשמסתובבים בסביבה כזאת, אפשר להעלם בשניות ספורות. כמעט ונפלתי לנקיק מוסתר. במבט מהיר ראיתי שרידי טנק, וסימני גרירה של איזושהי חייה. ידעתי שלנהג לא היה סיכוי, עקבתי הרבה אחרי טורפים אלו. חזרתי לרכב השטח שלי, והבטחתי לעצמי לא לשקוע שוב במחשבות...
נשאר עוד ג'ריקן אחד של מים. אבל ידעתי שזה לא יהיה בעייה. כבר שמעו את רעמי הפיצוצים מרחוק. מידי פעם גם הבהיקו פיצוצים באופק. ידעתי שזה רק עניין של זמן. פתחתי בנסיעה מהירה כשיד אחת על המקלע. בלחיצה מהירה חיסלתי רובוט ענק שניסה להקדים אותי. היה לי מזל הוא כבר היה כמעט מחוסל. לרגע עלו בי הרהורים אם זה באמת בשבילי, הרובוט היה כמו מעולם אחר, הוא צנח וכמעט מחץ אותי, אך בלחיצה מהירה על המצמד ומשיכה של הבלם, התחמקתי ממנו. הצמיגים צרחו במחאה על פעולה זו, אבל ידעתי שאין לי ברירה. עשיתי עיקוף זהיר של הרובוט, ואז נתגלה אלי מראה מדהים. מייד ידעתי שאני במקום, ושום דבר לא ימנע ממני להגשים את החלום.
לנגד עיני נפרש שדה ענק שבו התחרו מאות לוחמים. היו שם רכבים שלא חלמתי שקיימים, אבל ידעתי שאני יכול לעשות את זה.
הגעתי לשדות התהילה!
הגיע הזמן לצאת לציד...
*לא היה לי יותר מידי כח, אז חתכתי בסוף..
_________________
|
