משחק רשת: שדות התהילה


פורום ישראלי של משחק רשת מבוסס דפדפן, אסטרטגיה רבת משתמשים
עכשיו ו' דצמבר 15, 2017 11:37 pm





פרסם נושא חדש הגב לנושא  [ 2 הודעות ] 
מחבר הודעה
 נושא ההודעה: סיכום ביניים חלק ב' סיפור שדות התהילה (פרקים ה-ט)
הודעהפורסם: ד' אוקטובר 22, 2008 12:04 pm 
מנותק
רמה 4 - סמ"ר (סמל ראשון)
רמה 4 - סמ"ר (סמל ראשון)
 פרופיל אישי

הצטרף: ג' יוני 10, 2008 9:26 am
הודעות: 1772
גם כאן אשמח להערות אבל בלי מכתבי נאצה :naughty:

"הטנק הינו כלי ממוצע בעל יכולות ממוצעות" אמר דיטרון, המדריך לחימה שלהם. אם ננסה לתא..
- זה דבר די מטומטם להגיד, התפרצתי לדבריו
דיטרון הסתכל עלי במבט מופתע, הוא לא היה רגיל שמישהו השתתף בשיעור, ובטח לא ככה.
- ממוצע נשמע כאילו יש עם זה בעייה, והוא לא מתאר כלל את אופיו של הכלי
זה כמו להגיד שאם מישהו שם את הרגלים בפריזר ואת הראש בתנור, אז הכל בסדר בגלל שהממוצע תקין...
גיחוחים עלו משאר הכיתה, מלבד תלמיד אחד. אף אחד לא ידע מה השם שלו, כולם קראו לו ילד נזלת. הוא היה מעצבן, נהג לתקן את כולם ביהירות, ותמיד הייתה לו נזלת... זה לא שתלמידים חכמים הפריעו לי, להפך, יש לי כבוד רב אליהם, כמו אותו אחד שהם ראו בקורס עבודה בשטח, הוא היה ממש ילד, ונהג ברובוט בצורה מהממת (למחרת הוא כבר עבר לכיתה הבאה), אבל כשזה בא עם יהירות, זה היה בלתי ניסבל.
- אמנם אתה רצית שהמדריך יגיד חציון, אמר הנזלת, אבל במקרה הזה זה גם ממש ממוצע.
- אמנם אתה ממש אדיוט, חיקיתי את כולו, אבל התכוונתי שממוצע רומז שזה לא יעיל.
דיטרון האדים כמו סלק, בדרך כלל הוא לא דיבר יותר מידי, מה שמעלה את השאלה מי שלך אותו להדרכה, אבל במקרה הזה הוא ממש פתח בנאום. עיקרי הדברים היו, שנמאס לו מהזלזול שלי, והוא לא הולך לשתוק על זה. הוא ישלח אותי למפקד הבית ספר, ויוסיף לתיק שלי שאני סובל מאי שפיות.
הבנתי שאולי קצת הגזמתי הפעם, אבל לא יכלתי לצאת ככה מהכיתה, אז צעקתי לו בחזרה -
- אם כבר, אז אל תכתוב שאני סובל מאי שפיות, תכתוב שאני נהנה ממנה.
יצאתי לקול צחוקם הרועם של שאר התלמידים.
המפקד ממש התעצבן לראות אותי בפעם השנייה השבוע. הפעם הראשונה הייתה הרבה יותר מצחיקה, זה היה כשהצחקתי את 'נזלת' באוכל בדיוק כשהוא שתה קולה, מה שכמובן גורם לגזים לצאת מהאף, אבל בגלל שהוא מצונן כל הזמן, זה הפריח לו מהאף בועות נזלת, נזכרתי בחיוך.
יש סיבה לזה שאתה מחייך?! צעק המנהל, העונש שלך הוא להגיש עבודה על טקטיקות בעולם העתיק לפורפסור סניי.
לא היה לי מושג כמה השפעה תהיה לעבודה על עתידי...
- פרופסור סניי? מי זה בכלל, זה לא המורה להיסטוריה צבאית שרוצה ללמד טקטיקה מתקדמת?
המפקד לא אהב את הזילזול שלי, אז יצאתי לפני שהעונש יגדל. בדרך החלטתי לדבר עם פרופסור סניי, אז עברתי במפקד הקישור.
- שלום, זה שוב אתה, מה עשית הפעם? הם שאלו.
- רק רציתי לדעת אם פרופסור סניי פה?
- הוא בהשתלמות בטקטיקה הגנתית, הוא יחזור מחר, הם ענו.

-------------------

למחרת בבוקר, לאחר הרבה עבודה, חזרתי לברר על פרופסור סניי בקישור. "הוא באמת חזר" הם אמרו, "הוא הולך לעבור על תיקי התלמידים"... זה הזכיר לי את הבעייה השנייה שלי, הדו"ח של דיטרון. כל מה שצריך לעשות זה לחדור למערכת ולשנות את הנתונים, עד כאן זה די קל, הבעייה היא להגיע לקומת המרצים... התגנבתי אל המעלית בזהירות, היא בדיוק הייתה בדרך מלמעלה. התחבאתי מהר, בדיוק בזמן לראות כמה תלמידים יוצאים "בעיית הכח בX715 יכולה לדפוק הכל" אמר אחד, "נכון, אבל אולי יש דרך לעקוף את זה" החזיר השני. לא הקשבתי יותר מידי, כל מה שרציתי זה להגיע למעלית לפני שהיא תמשיך...
בשנייה האחרונה עצרתי את הדלת. הייתי מרוצה שלא ראו אותי בדרך...
- שלום, מה אתה עושה כאן? אמר קול מאחורי.
אופס, על זה לא חשבתי. הסתובבתי, ולאימתי גיליתי את עצמי עומד מול פרופסור סניי.
- אה, שלום פרופסור סניי פגשתי את ה...
- אתה לא אמור להיות כאן, הוא קטע אותי, מסנן בין שיניו, נראה לי שאני אוריד לבית שלך 50 נקודות.
הסתכלתי עליו במבט מבולבל "מה הוא רוצה ממני לעזאזל?!!!!!". הפרופסור כנראה קרא את מחשבותי, ואמר שהוא בסך הכל צוחק על ספר אחר, אבל אני באמת לא אמור להיות שם. המוח שלי דהר בניסיון לחשוב על תירוץ כלשהו.
- בדיוק פתרתי את בעיית הכח של X715, שלפתי מהר.
הוא הביט בי במבט חושד, והבנתי שאני חייב להעביר נושא.
- אבל בדיוק רציתי לשאול אותך על טקטיקה בעולם העתיק, הוספתי.
- אווו, זה נושא מצויין, אמר, הכל מתחיל מספארטה במאה ה4 לפנה"ס הישנה.
- אה, שלפתי מהר, הספרטנים נלחמו כדי להלחם, לא הייתה להם פילוסופיה רצינית והם לא שווים התייחסות.
- אם כך, נאלץ לחזור עד טרויה, היוונים בהחלט הציגו...
- כח, אבל לא טקטיקה, אמרתי, אם הם היו משתמשים במוניטין של אכילס, והיו מוציאים את הטרויינים מהעיר, הם היו מנצחים מייד.
- יש בזה משהו, אמר הפרופסור בהירהור, אז באיזה הקשר חשבת?
- תראה, יהושע המנהיג הישראלי, השתמ...
- אתה בטח צוחק, מהתנ"ך?!! אין שם טקטיקה בכלל.
- יש בין השורות, יהושע הוא הראשון שמתועד המשתמש בשמש לסנוור את האוייבים שלו מול מלכי הדרום.
הוא הביט בי במבט מפקפק, וידעתי שאני חייב להמשיך לדבר.
- גם אחאב המלך הישראלי, כמה מאות אחרי טרויה, השתמש בפסיכולוגיה הפוכה, כשמלך ארם נתן פקודה לא ברורה.
- יכול להיות, אני צריך לחשוב על זה, הוא אמר.
לפתע קלטתי שכמעט פספסנו את הקומה, לא האמתי שנסחפנו בדיון על עונש... יצאתי מהר לפני שיבין מה עשיתי לו, ורצתי למרכז השליטה. הפריצה למחשב הייתה קלה, וראיתי מייד את הבעייה. "אינו כשיר ללחימה" היה כתוב. זה משהו רציני, אני לא יכול להעלים את זה לגמרי. חשבתי לרגע וכתבתי "אינו כשיר לפיקוד". ידעתי שזה נכון. הייתי מספיק אחראי לדעת שאני לא אחראי, הבנתי את זה בשיעור מעשי אחד, כשחשבתי שיכול להיות נחמד לעשות משורת הרובוטים דומינו ראלי...
התכוננתי כבר לצאת, כשתמונה של אחד התלמידים משכה את צומת ליבי, לקח לי זמן לזהות אותו, הוא היה בלי נזלת... לא יכולתי לוותר על ההזדמנות, ונכנסתי מהר. בחרתי בתיבת ההערכה והתחלתי לכתוב. זה כבר ילמד אותו לקח, הצבתי אותו בהדרכת קרבות באופן קבוע . חחח, איזה שיעמום. דבר אחרון שעשיתי לפני שברחתי היה לברר מה השם שלו.
חח, אני לא אשכח את השם הזה כל כך מהר, קראו לו "דילן"
-----------
ובכן, אמנם הוא לא יצא לפיקוד, בעיקר בגלל ההערה של עצמו, אבל הוא בהחלט התקדם.
הוא הקפיד להתמחות בכל היחידות שהיו להם, אבל מאז אותו מקרה עם דיטרון הוא בהחלט פיתח חיבה לטנק. לוחמים אחרים נטו לוותר עליו מהר מידי. כל מי שהיה בעל אמצעים לא הרשה לעצמו להראות עם טנק. טוב, זה רק הועיל לו ונתן לו ייתרון על השאר.
הוא עדיין לא האמין שהמדריך קרא לטנק "ממוצע". האחרים פשוט לא הבינו. זה שהוא ממוצע, אמנם אומר שאין לו ייתרונות בולטים, אבל זה גם אומר שאין לו חסרונות. כלי של אסטרטגיה טהורה. לא משנה מה יקרה, כשתעמוד עם טנק נגד יחידה אחרת, יהיה לך ייתרון כלשהו, השאלה אם תדע לנצל אותו.
בד בבד עם כישרונו על הטנק, ובכלל על יחידות הלחימה, הוא פתח צהר גם לענפים מקבילים - היסטוריה, פילוסופיה, ופסיכולוגיה. אנשים חשבו שהוא מבזבז את הזמן, אבל הוא הבין שזה רק מעלה את יכולתו בקרב. זה הקנה לו פרספקטיבה. הוא ידע מה חושב האוייב, הוא ממש הבין אותו, ולכן ידע לכלכל את צעדיו בהתאם. עוד השפעה חיובית לתחומים אלו, הייתה שהם ביגרו אותו. הוא הפסיק להתעסק בתעלולים, ופינה את זמנו ללמידה. לא שהוא נהיה רציני מידי, רק קצת יותר שקול.

באחד מקרבותיו, עלה לו הרעיון.

הוא בדיוק הסתער על סייר, וכמעט חיסל אותו, הסייר לא יכול לאיים עליו עוד. ואכן, גם הסייר ידע זאת, ונמלט מהמקום במלוא המהירות. לעזאזל, חשב לעצמו, אמנם הוא לא יכול להזיק לי, אבל עכשיו הוא נעלם לתיקונים, וחוזר להציק, אז לא באמת הועלתי לקרב...
הוא היה צריך למצוא דרך לחסל אותו מייד. אך הוא הכיר היטב את התיאוריה של הטנק. אי אפשר להגדיל את עוצמת האש יותר מידי, בגלל שהפגז מוגבל לרדיוס הקנה, שהרחבתו תפגע במהירות פליטת הפגז מהקנה, ולכן בדיוקו. אם רק היה אפשר לצאת לכל קרב עם 2 טנקים, ולחסל סיירים מייד...
אולי זה לא כל כך מופרך, חשב לעצמו, והלך להתייעץ עם ניוה, האחראית על ההאנגר הראשי...

לאחר שבוע שלא ראו אותו יותר מידי, שבוע שכלל הרבה פיתוחים, הרבה אכזבות, אך גם כמה הצלחות מרעישות, הוא עמד בפני התוצר הסופי. ניוה נראתה משועשעת
- זה בהחלט יעלה חיוך על פני האוייבים, אמרה.
- ולמה לא, תמיד נהנתי להצחיק, אבל נראה מה יקרה לאחר שיפגעו...

הוא יצא עם הטנק שלו מההאנגר אחר כבוד, בהתחלה לבשו פני האנשים ארשת תדהמה, ומייד התחלפה בגיחוך קל, או שלא, צחוק גדול..
"זה עוד אחד מהתעלולים שלך?" צעק אחד, "עכשיו אתה יכול להרכיב את המשקפים על הטנק ולא על הפנים" אמר אחר. שיצחקו, חשב לעצמו, נראה מה יגידו בקרב, אמר, ויצא לשדות.
השינוי היה מרעיש, אמנם ירד לו קצת הטווח, ולקח לו קצת יותר זמן להטעין אותו, לא פלא, זה היה שורש העניין. אבל סיירים כבר לא היו מטרד...

כשיחיוך מרוח על פניו, הוא חיסל את הסייר הראשון שקרא עליו תיגר. פשוט כך, בירייה אחת העיף אותו לאוויר עם הטנק כפול הקנה החדש שלו!
-------
האמת היא, שהוא לא האמין לאן זה יגיע. את הקיסר הוא פגש לפני שנה, קצת אחרי שהמציא את הטנק כפול הקנה. הם מייד התחברו, למרות הפרש הגילאים הגדול. היה להם המון במשותף - לחימה, קרב ולחימה, ושניהם הצטיינו בזה. כך הוא הצטרף אל הקיסר בקרבותיו, וצבר ניצחונות רבים, ועכשיו, הוא עומד כאן, כסגנו של הקיסר! חחח, "לא ראוי לפיקוד", והנה הוא כאן, סגן מפקד, אבל לא של צוות סתמי, סגן על צבא שלם!!

ההסתערות של הקיסר, מלאה את מטרתה. ההפתעה היוותה גורם מכריע. הוא שמע בקשר את פקודותיו של הקיסר, נאמרות בקול מרגיע ובטוח.
מחלקה 2, תאגפו את עיקר הכח, כשאתם דואגים לפצל את כח האוייב. מחלקה 3, מסתערים איתי על אגף שמאל. 4ב! קרא בפתאומיות, שעה 3 שלך. הטנק הגיב מייד וחיסל את הסייר המסתער.
הסגן חייך לעצמו, כבר כמעט שלא נראו טנקים עם קנה אחד, זה היה הניצחון הקטן שלו. הקיסר פנה אליו בקשר - אתה תיקח את היחידה המיוחדת, ותאגפו את כל הכח, אמר.

יצאנו לדרך מייד. כולם ידעו את אשר עליהם לעשות. הפעם הסגן דאג לשמור על רווחים מתאימים, הוא אמנם אהב להתלוצץ, אבל הפיקוד על היחידה גרם לו גם לקבל אחריות. הם התקדמו במהירות ללא הפרעות, משתדלים להגיע במהירות אל אחורי הכח של האוייב. תחושה מוזרה אפפה את הסגן, השקט היה חשוד מידי...
לפתע אחד מרכביהם התפוצץ בפתאומיות - "ארטילרייה בשטח" צעק הסגן, והכח התפזר במיומנות. הם המשיכו בנסיעה, תוך סריקות קפדניות. לפתע הופיע לפניהם הארטילריה, מוגנת על ידי רובוט, סתם יחידת סיור צדדית. הרובוט ניסה לספוג את כח האש, ולהגן על הארטילרייה, אבל הוא לא נלחם נגד סתם יחידה, הם היו היחידה, היחידה למבצעים מיוחדים, והסגן ידע שלא תהיה להם בעייה.

על הלוח הטקטי, הוא ראה את התקדמות הצבא, וההתקדמות אכן השביע רצון, אלא ששתי נקודות הופיעו לפתע בקצה המפה, ממש באזור השטח שלהם. הסגן היסס לרגע - מניסיונו הרב, ידע הסגן שזה לא מהלך הכי מבריק, טנק אחד על 2 ארטילריות. ניתוח של מחשב היה מראה הפסד שלו ללא כל סיכוי, אבל הוא לא נלחם מול מחשב, הוא נלחם מול אנשים, ולא היה מישהו שהבין אותם יותר ממנו. הוא נזכר בדיון שניהל עם פרופסור סניי במעלית. "אולי זה הולך להציל אותי", נזכר בטענתו על אכילס... הטנק הסתער לעבר הארטילריות במהירות.
- אם אני לא יוצא מזה, אמר בקשר, תודיעו לדילן שאני מצטער על ה... טוב לא באמת. גיחך לעצמו.
הטנק המשיך להתקדם במהירות, מצמצם את הפער, ולארטילריות לא נשאר הרבה זמן, אבל הם נמנעו מלירות עליו. הם לא האמינו שהוא הולך להסתער לבד, הסגן הרי מעולם לא עשה שטות כזאת, המוניטין שלו ושל הקיסר נישא לרחוק, הם חיכו להפתעה. "שימשיכו לחכות" צחק לעצמו הסגן, וירה בארטילרייה הראשונה. באותו רגע, נראה שהמציאות הכתה בפני נהגי הארטילרייה. הם מיהרו לפנות לכיוונים מנוגדים, מנסים להכניס את הטנק לטווח של אחד מהם. הסגן נצמד לארטילרייה הפגועה, כשהוא יורה לעבר הארטילרייה השנייה בחמת זעם. לבסוף, ירתה הארטילרייה קרוב ככל שיכלה. הסגן הזדעזע כולו. ההדף היה עצום!! זה לא קורה מפגז ארטילרייה, הבין בחיוך גדול. הארטילרייה שאך נצמד אליה, כבר לא עמדה שם. היא נפגעה מהפגז, והתפוצצה לכל עבר. החיסול של השנייה היה באמת עניין מגוחך, והוא אפילו לא נהנה ממנו.
הסגן הורה להמשיך בתנועה. הם יצאו מהתקלות של 3 ארטילריות ורובוט עם נזק מזערי ואת זה הוא אהב,
אבל חשד החל לחלחל לראשו, זה כח די גדול בשביל יחידות סיור צדדיות...
------
ובכן, החשש של הסגן לא היה מופרך. הקמת הצבא של הקיסר, עשתה רעש גדול בשדות התהילה, ומהר מאוד, התארגנו צוותים והתאחדו במהירות למשקל נגד. הקיסר נלחם אולי מול הכח המרכזי, אבל כח נוסף, לא קטן בכלל, התקדם לעברם. הכח שהסגן ראה, לא היה סיור צדדי, אלא סיור קידמי!

בצעד זהיר, החליט הסגן להגדיל את האיגוף. הוא שלח רובוט לסקור את השטח, וניסה להתקדם בזהירות.
הוא אהב להתקדם בדיונות במהירות, אבל נסיעה כזאת, תעלה אבק רב שיסגיר את מיקומם.
הקצב הזהיר החל לתת את אותותיו בכח, אנשים החלו לחוש עצבנות, במיוחד לאור האיחור בתשובת רובוט הסיור שלהם.
הפיצפוץ בקשר הקפיץ את כולם. הסייר נשמע קצת המום אבל העביר את הדיווח במהירות וביעילות.
את זה אני חייב להעביר לקיסר, החליט מהר הסגן, אבל אני בטווח בעייתי לקשר, וניתן לעלות עליו בקלות יחסית, חשב. הוא כינס את כל הלוחמים ביחידה שלו, וניסה למצוא פתרון. שליחת רובוט לדיווח לא הייתה אפשרית, הוא לא בטוח יצליח להגיע, ובכל מקרה, הם לא יכולים לאבד עוד כח, 2 טנקים ו3 רובוטים זה גבולי גם ככה. הם נחו קצת מתחת לעץ, והעלו רעיונות, מתווכחים מידי פעם, אבל בעיקר חושבים.
אחד הלוחמים זרק אבן, אל יחידה ישנה ומקולקלת שעמדה באזור. היא כבר הספיקה להחליד והחלה להתפרק.
- אם היינו יכולים לשלוח את הגרוטאה הזאת, נשלטת מרחוק... הוא אמר.
- עזוב, היא מקרה אבוד, אמר ג'יימס שהבין יותר מכולם באופן הפעולה של היחידות, היינו רואים אותה בלוח הטקטי אם היא הייתה פעילה.
זה העלה בראשו של הקיסר רעיון. הלוח הטקטי מקשר בין היחידות, והקיסר יכל לראות את כל צבאו מייד!
אולי נאותת לו דרך הלוח, אמר הסגן, אין אוייב שנראה בלוח, אבל מפקדי היחידות יכולים לראות את כל הצבא שלהם.
אם המצב לא היה כל כך חמור, זה היה יכול להיות מצחיק - 5 יחידות מנסות להסתדר בצורת אותיות ומסרים. זה היה כמו לנסות להעביר מסר דחוף, אבל ע"י שליח מגמגם. בסוף המסר עבר, אבל התשובה לא הייתה מנחמת כלל, "אני גבולי בכוחות, וצריך את כולם" שלח הקיסר, "תגרמו להם את מירב הנזק שאתם יכולים, נקווה לטוב" סיים בעגמומיות.
מה אתם מדוכאים? שאל הסגן, זה בסך הכל משחק קטן שלנו נגדם. הם הסתכלו עליו כאילו השתגע, זה חסר סיכוי, אמר נהג הרובוט שסייר, וסיכם שוב לכולם.
5 לוחמים, טובים ככל שיהיו, נגד כמעט 4 צוותי אוייב. 5 ארטילריות העובדות על טכנולגיית הקרינה האלקטרו מגנטית החדשה, 8 טנקים כפולי קנה, הוסיף, עם רמז לתרעומת קלה כנגד הסגן, ו5 רובוטים. זה משימת התאבדות גמורה, לא נצליח אפילו להוריד להם אחד. אה.. ושכחתי את הטנק והרובוט בסיור קדמי...
- סיור קדמי?! צעק הסגן. איך לא הזכרת את זה קודם!!
- אה... אני.. חשבתי... הוא גמגם, מצפה להתפרצות זעם.
- אלו החדשות הכי טובות ששמעתי היום, חייך הסגן, והתחיל לתכנן את המהלך,
זה ידרוש דיוק ותזמון מושלמים, אבל "אין משימה בלתי אפשרית, יש רק משימה, שבלתי ניתן למצוא את הפתרון שלה" חייך אליהם הסגן, אבל אנחנו נמצא את הדרך, סיים וזירז את כולם להתארגן...

_________________
תמונה


חזור למעלה
 

 נושא ההודעה: Re: סיכום ביניים חלק ב' סיפור שדות התהילה
הודעהפורסם: ה' אוקטובר 23, 2008 12:52 am 
מנותק
מנהל ראשי
מנהל ראשי
סמל אישי של המשתמש
 פרופיל אישי

הצטרף: א' דצמבר 09, 2007 9:57 am
הודעות: 1628
מיקום: Israel
למרות שאין לי זמן בגלל הפיתוח קראתי ונהנתי :)

הרי "זה בסך הכל משחק קטן" או אולם שלם של גיבורים עם רגשות וישיות מיוחדת שלהם.

תמשיך בסגנון, אני ממש אוהב אותו.


חזור למעלה
 

הצג הודעות החל מה:  מיין לפי  
פרסם נושא חדש הגב לנושא  [ 2 הודעות ] 



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 2 אורחים


אתה לא יכול לכתוב נושאים חדשים בפורום זה
אתה לא יכול להגיב לנושאים קיימים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול לצרף קבצים בפורום זה

חפש:
עבור ל: