משחק רשת: שדות התהילה


פורום ישראלי של משחק רשת מבוסס דפדפן, אסטרטגיה רבת משתמשים
עכשיו ש' דצמבר 16, 2017 1:47 am



חוקי הפורום


1. הכותרת צריכה להיות מתויגת לדוגמא:
הצעה| משימות למשחק
רעיון| לשיפור הפורום
2. אסור לכתוב 2 הודעות אחת אחרי השניה חכו שמישהו אחר יגיב או תערכו את ההודעה.
3. אין לכתוב הודעות לא קשורות לנושא ובפורום, אין לכתוב רק אחלה או סבבה אם אין לכם דעה או שיפור אין לכם למה להגיב.
4. אין לפגוע במשהו אחר בשום צורה. "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך"



פרסם נושא חדש הגב לנושא  [ 6 הודעות ] 
מחבר הודעה
 נושא ההודעה: עלילות אלרייה| 11-17
הודעהפורסם: ד' ספטמבר 30, 2009 3:18 pm 
מנותק
רמה 2 - חייל
רמה 2 - חייל
 פרופיל אישי

הצטרף: ג' ספטמבר 29, 2009 4:55 pm
הודעות: 52
אני עוד לא סיימתי את הנושא הזה.
...

11: יציאה מטירם
כשהשמש הופיעה ארן כבר היה בכיוון האורוות הגדולות של טירם. ביומו הראשון בעיר הוא הביא את הסוס שלו, זעם- כפור (ככה הוא קרא לו), אל האורוות, ועכשיו, כשהוא עמד לצאת לדרך, הוא הלך לקחת אותו.
בעל האורוות עמד לייד דלת עץ קטנה. הוא היה חייכן וישנוני...
" בוקר טוב."
"בוקר מעולה, במה אני יכל לעזור לך?"
ארן והאלף הצעיר פיהקו קלות.
" לפני כמה ימים הבאתי לכאן סוס, זעם- כפור."
"כן, אני זוכר, סוס עקשן כמו פרד, שאוכל כמו חזיר, הוא בסדר, הגעת לגאול את כולנו מהסבל בלהחזיק בו ולקחת אותו?"
"אכן, כמה לשלם לך?"
"אל תשלם לי! רק קח אותו! לא רוצה לראות את ה...חמור הזה יותר!."
"אני מוכרח לשלם לך!"
" שים כמה מטבעות על השולחן ובוא אחרי., רק תוציא את הסוס הזה מפה!"
ארן ציית לבעל האורווה, הוא לא האמין כמה צרות עשה סוס אחד.
ברגע שארן לקח את זעם- כפור הוא מיהר ללכת לכיוון היציאה המערבית, הוא כבר בזבז מספיק זמן בהתברברות בעיר הזאת, נכון, הוא השיג חרב ראשונה, אבל הוא איבד זמן יקר, הוא חייב להגיע לסאן-ג'לרה.
כשהוא יצא מן העיר, הוא מיהר לעלות על זעם- כפור, חבל שאסור לרכב בתוך העיר, זה היה חוסך ממנו זמן יקר. השומר ראה את ארן ופנה אליו.
" לאן אתה רוכב, נערי?"
"לכיוון סאן-ג'לרה."
"גם אתה יוצא לשם כדי להלחם בקרב?"
"קרב?"
"בסאן-ג'לרה מתקיים קרב איימים, אבל אף אחד בטירם לא יודע נגד מי נלחמים..."
"בגלל זה אבא הלך לשם.."
"אבא?"
"אני יוצא לחפש את אבי, קוראים לו טאודור."
" אם כך, דרך צלחה, תעבור את המסע בשלום, אתה יודע איך להגיע לסאן ג'לרה, נכון?"
"בערך..."
" תמשיך ישר עד שתצא מהיער, תראה מרחוק הרים ענקיים, העיר סאן-ג'לרה נמצאת מייד מאחוריהם."
"תודה..."
" אבל כדי להגיע לרים תצטרך לעבור את שדות היגון."
"היגון?"
"כן, שדות ענקיים של חיטה אין סופית ושל דשא ענקי הכפריים כבר מזמן הפסיקו לגזוז, זה ממש מבוך ! אבל המקומיים יעזרו לך בדרך."
"תודה אדוני, להתראות."
"זעם כפור התחיל לדור במהירות לפי בקשתו של ארן. ארן חשב על הקרב הקשה, שאביו יצא לקראתו, ושהוא עצמו דוהר לקראתו, הוא דהר קדימה, בלי שמץ של מושג להמשך הדרך. המסע האמנתי, התחיל.
ארן דהר בלי לעצור במשך רוב היממה, הוא ראה את מסלולה של השמש בשמיים, מלמטה למעלה, ומלמעלה למטה, תוך כדי, הוא חשב על שדות היגון שמחכים לו עוד מקדימה, ועל הרים שעליו לעבור.
"אני מקווה שמה שמחכה לי בשדות היגון לא קשור לשם של השדות, כי יגון הוא הדבר האחרון שאני צריך."
ארן שקע לחלומות רחוקים, בהם הוא דוהר עם סוסו דרך שדות ענקיים. הוא חלם בהקיץ על אביו שנילחם באובים חסרי גוף ממשי, והוא חלם על דרקונים, על הרבה דרקונים נוראים.
הוא שקע כל- כך עמוק להקיץ, עד שהוא לא שם לב שהיער שבו הוא היה כל חייו כבר היה מאחוריו.
הוא עצר.
מלפניו הופיע שטח פתוח, פתאום ארן הרגיש כל כך חסר ביטחון, חסר כח, חלש, לא מוגן, היער ששמר עליו כל חייו, עכשיו נשאר מאחוריו. הוא בעולם האמיתי עכשיו, רק הוא יוכל לסמוך על עצמו עכשיו. מרחוק הוא ראה את ההרים הענקיים ומתחתיו, היו שדות, שדות היגון.

...
12|שדות יגון שנאה ופחד:
ארן ירד דרך שביל קטן לכיוון השדות.
כשהוא ירד הוא גילה שהשומר לא שיקר לו, השדות אכן היו ענקיים: מסביבו עמדו שדות שלמים של חיטה ענקית שהגיעה לארן עד ראשו.
"לחם לא יהיה חסר לי..."
ארן התחיל ללכת לכיוון ההרים, עכשיו, כשהחיטה הסטירה לו כמעט את כל הנוף, הוא בקושי ראה את ההרים הרחוקים, הוא רק המשיך קדימה בלי לדעת לאן הוא מתקדם.
השמיים גם הם לא הוסיפו למצב הרוח הכללי של ארן, השמיים היו אפרוריים ומעוננים, האימה היתה בשיאה, ארן הריח שהוא מתקרב למקום לא טוב.
הוא המשיך ללכת קדימה בניסיון להתעלם מהסביבה הלא מחייכת שהוא נמצא בה, בתקווה שבקרוב יופיע כפר או מושב כלשהו לנוח בו..
רק אז הוא הרגיש איך הרעב משתלט עליו, הוא הרגיש איך הוא נעשה חלש פתאום, חלש וקטן מתמיד, עם ההרים הענקיים והשמיים הפתוחים שמגמדים אותו. הוא לא הצליח להבין כמה היער השפיע עליו.
בזמן ההליכה על האדמה הקרה הוא התחיל להרגיש כאב חד בראשו, הוא לא הרגיש כאב כזה מעולם, משהו ממש לא טוב קורה כאן.
לאחר עוד כמה דקות שלייסורים הוא הרגיש שהרוח מתקררת ומתחזקת, היא הכתה בו וגרמה לו להרגיש שהוא בובת סמרטוטים עלובה, הוא כמעט נפל ממשקל התרמיל והחרב שהוא סחב.
"אני לא אשרוד במקום הזה אם זה ימשיך ככה, אני חייב למצוא מקום לנוח בו."
הוא ראה סלע קטן לצד הדרך וישב עליו, סחרחורת תקפה אותו לרגע, ולשנייה היה נדמה לו שהוא עומד לאבד את ההכרה.
"מעניין איך אבא שרד פה?"
ארן צפה בשמיים האפרוריים, השמש כבר התחילה לשקוע מאחורי ההרים, והאור התחיל להחלש, ארן היה ממש נואש.
ואז, היה נדמה לו שהוא ראה משהו שם בשמיים, בין העננים הנמוכים הוא ראה שינוי במבנה האוויר, היה שם משהו נע, עשן!
העשן היה מאוד דליל, אז מקורו לא היה מאש מלחמה, זאת גם לא יכולה להיות מדורה, כי העשן היה צריך להיות שחור יותר, מישהו מסנן את העשן הזה, וזה אומר, שזאת עשן ארובה... מה שאומר, שיש בית באזור- מישהו גר בשממה הזאת!
פתאום ארן קיבל כוחות חדשים, והצליח להתגבר על כל הקשיים שהמקום הזה גרם לו לחוות, הוא התחילל לצעוד במהירות שלא היתה רגילה לו, הוא עקב אחרי העשן כדי למצוא את הישוב שנמצא כמה מטרים ספורום לידו, כביכול, הוא היה יכל לראות הרבה יותר טוב אילולא היו כאן קני החיטה הגבוהים הללו.
לאחר עוד כמה מטרים של סבל, ארן כבר ראה קיר עץ, שכנראה אמור להיות חומה, הוא העלה חיוך קטן של תקווה על פניו.
שער העיר היה דלת עץ פתוחה, שכבר נפתחה מזמן על-ידי הרוח הרצחנית.
ארן התקדם לעבר הבית הקרוב ביותר, באותן דקות אור השמש הקלוש שהיה נעלם גם הוא. הוא דפק על הדלת והמתין.
בזמן ההמתנה הוא התמוטט.
___
~"הוא מתעורר"
"תניח לו, אני אתפל בו."
"טוב"
ארן פקח את עיניו למשמע הקולות הזרים סביבו.
"איפה... איפה אני?" התאמץ לשאול.
מולו עמדה אישה, היא נראתה ענייה וזקנה, היה בטוח לארן שהיא עברה כבר את גיל הזהב. ארן ניסה לקום לקראתה בזמן ששיחזר את הארועים שקרו.
"אל תמהר לקום, אתה חלש, היה לך חום גבוה מאוד."
"מי את?"
" אני לוסי."
" איך הגעתי לכאן?"
גבר בגיל דומה ללוסי ניכנס לחדר.
"זה מה שרציתי לשאול אותך, בחור צעיר, שמענו דפיקות בדלת, בהתחלה חששנו, כי... האנשים בכפר הזה לא ממש נחמדים, אבל פתחנו את הדלת בכל זאת,ומצאנו צעיר שוכב עם חרב ותרמיל מתחת לרגלינו." אמר הזקן.
" מי אתה?"
"אני ארן מסנדרהוד, אני מעוניין להגיע לסאן-ג'לרה, ועברתי כאן בדרך...."
"לסאן-ג'לרה..." התחיל למר הזקן שהתברר ששמו הוא טרן.
" יש הרבה צרות שם... לפני כמ ה ימים עברהה פה חבורה של לוחמים שאמרו שהם הולכים לכיוון הזה בדיוק, הבנו שמתנהל שם משהו לא רגיל."
אבא!
" שמעתי שיש שם מלחמה." אמר ארן. "מלחמה גדולה.
"ככה חשבנו." לוסי ענתה לו.
"מה הכוונה בשכנים לא נחמדים? הם עושים לכם בעיות?"
" הו כן, זה סיפור עצוב, לפני כמה שנים היה כאן רצח, אחד ממנהיגי הכפר נהרג, ואף אחד לא ידע מי האשם, מאז המטח שובר שיאים חדשים, וכמעט כל יום מישהו מגיע לדלת ביתנו ומאיים עם סכין שנסגיר את עצמינו, מה זקנים כמונו יכולים לעשות, אני שואל את עצמי!"
" זה אכזרי!"
"אכן, אבל מה אפשר לעשות?"
לוסי הלכה להביא לגברים כוסות תה.
" אז מה אתם עושים בנידון?"
"ניסינו לעשות סדר, אבל זה לא הצליח, ואנחנו חיים עם זה ככה, בפחד."
"חיים להחזיר שקט לפה! מי יודע מתי יהיה הקורבן הבא?"
"את זה אל תגיד לי, חבר."
לוסי חזרה עם התה, שהיה טעים להפליא, ארן הודה על הארוחה ושכב לישון במיטהב הקטנה.
אבל השינה לא נפלה עליו בקלות, האימה שמישהו יכל לבוא בחשכה ולתקוף אותו צמררה אותו.
לבסוף הוא הצליח להירדם בקושי, לשנה דקה ומטוחה.
צרחה ענקית נשמעה בשמי הלילה האפלים, צרחה שהעירה את ארן, אבל סימלה שמישהו אחר שכב לישון, שכב לישון לנצח נצחים.
...
13|על רצח ועל רחמים:
ארן התעורר משנתו עקב הצרחה האיומה. הוא ירד במדרגות העץ אל חדר האירוח של הבית.
הוא ראה את טרן עומד רועד ומסתכל במבט המום על גופה.
"לוסי! מי עשה לה את זה?"
" הם רצחו אותה! הם העזו לרצוח אותה!" צעק טרן והתעלם מהשאלה.
"הם באמת רצחו אותה! זה לא יכל להיות! לא!"
"מי עשה את זה?"
" אלה היו המנוולים האלו!" טרן הסתובב לעבר ארן וחשף פנים חיוורות ומאימות.
"ביל ותור, שני יצורים עלובים!"
"מי הם?"
" שני צעירים נוראים, הם גרמו להרס של הכפר הזה! אין להם גבול! הם רצחו אותה!"
"אני אתפל בהם! אני אמצא אותם! איפה החפצים שלי?"
" הם שם, על השולחן!" טרן חזר להסתכל באימה על אשתו8 המנוחה ששכבה על הספה עם פה ועיניים פעורות.
ארן לקח את הנדן, עם החרב, ואת התרמיל, הוא יצא מהבית הקטן. הוא ביקש תאור של שני הרוצחים מטרן.
רק בלילה הוא הבחין בהרס שהכפר ספג, היו שריטות על הקירות, היו דלתות בתים שבורות וחלק מקירות החומה נפלו מהרוח החזקה ומהנזקים. העיירה נראתה כמו כפר רפאים נטוש וחסר חיים.
ארן לא בזבז זמן, הוא יצא לנקום את נקמתם של הצדיקים היחידים במקום הזה.
הוא ראה שתי דמויות רצות לכיוון שערי העיר, ארן מיהר לרוץ אחריהם.
שני הרוצחים יצאו מהכפר והגבירו את מהירות הריצה שלהם בין קניי החיטה. ארן עשה את אותו דבר.
הוא שכח מכל הקור והסבל שהוא הרגיש, ופשוט הוציא את כל הכח שנשאר בו למרדף בירח המלא.
אבל למרות המאמץ הוא איבד אותם.
ארן מצא את עצמו עומד באמצע שדה חיטה ענקי, בחושך כמעט מוחלט וכששני רוצחים נמצאים בקרבת מקום. הוא הרגיש רע, רע מאוד.
הוא שמע רשרוש בין הקנים, כל שריריו נדרכו, אבל הוא לא ראה דבר.
משב הרוח התגבר וגרם לקולות הרשרוש להתחזק. עכשיו גם השמיעה לא תעזור לארן.
" מנסה למצוא אותנו?"
"לא תצליח..."
"אתה חלש... טיפש... לא רואה שום דבר."
"צאו החוצה פחדנים!"
"אתה ביקשת את זה!"
שקט השתרר, ארן עדיין לא ראה איש, הוא פיהק וסגר לרגע את עיניו.
כשהוא פתח אותן, הוא היה מוקף משני הצדדים.
" תפסנו אותך, טיפש!"
שני הצעירים התחילו להסתובב סביבו, הם הוציאו סכינים. קול של יללת זאב נשמע, וארן פשוט לא חשב על מה לעשות, הוא פשוט עשה את זה.
"תמותו, פחדנים!"
ארן הוציא את סאב- סילוור מהנדן שלו. אור הירח השתקף בה.
" תמותו!"
ארן רץ לעבר אחד הברנשים, הוא הלם מהלומה בכל כוחו, הצעיר ניסה לחסום אותו עם הסכין, אבל הסכין נפלה. ארן כיוון דקירה לבתנו של הרוצח, והנער נפל במקום.
" מעורר רחמים, איבדת את ההכרה?"
הנער השני רץ אליו, ארן התחמק מההתקפה ותקף בחזרה, ופיספס, האויב רץ אל ארן, ארן לא השתמש בחרב, הוא פשוט תפס את צווארו של הבחור.
הרוצח הפיל את הסכין ורעד.
"פחדן, מגיע לך למות על מה שעשית!"
"רחמים, לוחם, שמעת על זה?"
"לך מגיעים רחמים?"
ארן חשב על זה, הוא מעולם לא רצח, פתאום הוא נעשה חיוור, פחד אחז בו.
מה עשיתי?
הוא שיחרר את הנער, שהתחיל לרוץ מייד.
ארן פנה אל הגופה של הנער השני, ופתאום מחשבה אחרת אחזה בו.
" הם רצחו אותה! היא היתה כל כך טובה אליי! למה שיחררתי אותו?"
ארן הסתובב והתחיל לרוץ, הוא רץ יותר מהר משהוא רץ מעולם, הוא ראה את הרוצח, הוא הצליח להשיג עוד מהירות ולהגביר קצב, הוא התקרב עוד לנער.
פתאום הנער עצר בפטאומיות, ארן עצר איתו.
הוא ראה חרב אדומה כדם ניכנסת ויוצאת מגופו. דם ניתז, הרבה דם.
הנער נפל, דמות חסונה ניצבה מולו.
"אטיזה צרוף מקרים" אמר האיש. "אנחנו נפגשים שוב!"
...
פרק 14: אימונים
ורפן?!!"
" ארן, כמה... נחמד לראות אותך במקום ה... נעים הזה..."
"אתה רצחת אותו!"
" אתה התכוונת לרצוח אותו."
"יש לך חרב?"
" גם לך יש."
" די כבר עם זה! תתחיל לדבר."
"היתי בדרכי לסיידר, בירת האלפים, שנמצאת צפונה מטירם, אבל בדרכי שמעתי את החדשות על הקרבות בסאן-ג'לרה, וכיוון שאני לוחם בצבא אלסמרה, שיניתי מייד כיוון ויצאתי מייד לכיוון זירת הקרב, הגעתי לעיר בסביבות הלילה, לא רציתי להעיר אף אחד, אז פשוט דילגתי על העיר הזאת. ממש עלוב כאן..."
" אבל למה הרגת אותו?"
" על הסכין שלו היתה דם, ומייד כשהוא ראה אותי הוא כיוון את הסכין הזאתי אליי,אז הפעלתי את האינסטינקט הבסיסי של כל לוחם- לשלוף חרב."
" לא ידעתי שיש לך חרב..."
" כן, בנוגע לזה נדבר מאוחר יותר, מה בנוגע אליך? אני רואה שיש גם לך חרב שלא היתה קודם."
" בטירם התברר לי שאבי נשלח עם צבא מטירם לכיוון סאן-ג'לרה, ורציתי ללכת בעיקבותיו, אבל ידעתי שאצטרך הגנה, ובחרתי הגנה בצורת חרב."
"סאב-סילוור."
"איך אתה יודע?"
"זאת חרב סטנדרטית של בני האדם, זאת חרב נחמדה, אבל אני מעדיף רב בהתאמה אישית, תמשיך."
"יצאתי מטירם למחרת והגעתי לכפר הזה שעברנו כרגע לקראת הערב, איבדתי שם את ההכרה."
"מסכן."
ארן לא רצה לספר לורפן על מגלת העתידות שפגש, עדיין לא.
" התעוררתי אצל שני קשישים נחמדים מאוד, הם סיפרו לי שבעיר מתקיימים מעשי רצח ואיומים רבים, ואחד מהם התקיים בדיוק בלילה הזה, רצחו את המארחת שלי."
"זה לא טוב, לרצוח זה פשע."
"רדפתי אחרי הרוצחים, הצלחתי להרוג או לגרום לאחד לאבד את ההכרה, המשתי לרדוף אחרי השני, ו... אתה טיפלת בו."
פתאום ארן הרגיש רגשי אשם כבדים בנוגע לזה שהוא הרג אדם, כמו אלה שהיו לו אז, לפני כשעה.
"סיפור עצוב, חייבים לבק בכפר הזה יום אחד, לוודא שיהיה כאן סדר, לא סתם קוראים למקום הזהשדות היגון, הרבה בכי היה ויהיה פה.
"למה באמת קוראים למקום הזה ככה?"
" כשבני האדם והגמדים הגיעו, הם ניסו לכבוש את כל אלרייה, הם נלחמו בנו האלפים, ובעצמם, הכל כדי לזכות ביותר שטח של אלרייה, שדות היגון היו השדות שבהם נשפך הכי הרבה דם, בגלל התנאים הקשים כאן מתו כאן יותר אנשים מאשר כמות היצורים החיים שמתו בחצי מאלרייה."
"אוי ווי."
"את הגופות והדם הצליחו לנקום, אבל מאותו יום, שבו המלחמה על האזור הזה פרצה, השמיים תמיד היו אפורים כאן, השדות לא הפסיקו לגבוה, ואומרים שעד היום הרוחות של המתים מסתובבות כאן וממשיכות להלחם ולהביא מזל רע ויגון למתיישבים."
"אוי ווי."
שניהם בנו אוהל ושכבו מייד לישון, שנה מטוחה וקצרה, מסע ארוך מחכה להם, מסע ארוך וקשה.
למחרת בבוקר שני הגברים יצאו לדרך עם שחר, ורפן הכיר מצוין את הדרך למרות תנאי הראות הקשים, הם פיהקו הרבה, והתלוננו הרבה: שניהם שחכו את הסוסים שלהם, ורפן עוד לפני שדות היגון וארן בכפר, דבר שיאריך מאוד את הדרך.
" כמה זמן יקח לנו להגיע לסאן-ג'לרה?"
" אם היו לנו סוסים, הינו מגיעים להרי ג'לרה תוך כחמישה ימים, אבל ללא הסוסים, זה יקח כמו שמונה. אולי נצליח להסכיר סוסים באחד מהכפרים הבאים."
"ממתי אתה נלחם?" שאל ארן מתוך סקרנות... ומתוך שיעמום.
" מהיום שנולדתי ארן, מהיום שנולדתי, למה?"
"רציתי לבקש ממך משהו... חרב כבר יש לי, חשבתי שזה יספיק, אבל כשרדפתי אחרי הרוצים הללו והישתמשתי בה... הרגשתי כמו מטומטם שלא יודע מה לעשות, אני רוצה ללמוד להשתמש בחרב."
"אומנות הלחימה בחרב היא למידה רבת שנים, אבל אולי אוכל ללמד אותך דבר או שניים, את הדברים הכי בסיסיים. תכין אתהחרב."
"כן!" אמר ארן בשמחה.
" לרוב לומדים להלחם לפי סוג החרב, אבל...לאור הציוד שיש לנו באמצע שום מקום, נאלץ להסתדר, מוכן?
"כן!"
"טוב, התקפה בסיסית: זאת סוג של דקירה, שים את רגל שמאל מאחורה ואת ימין קדימה, ככה."
ארן ציית.
" עכשיו תזיז את הרגל האחורית קדימה תקוף עם החרב לכיוון החזה,, תדקור ותחזור מייד אחורה."
ורפן הדגים לארן את המכה בעזרת חרבו שלו, הוא לא דקר את ארן אלה רק נגע בו. ארן עשה כמוהו.
"יפה!"
עכשיו ורפן התקרב לארן וסובב את החרב סביב גופו, דבר שגרם לארן לקפוץ אחורה, ורפן ניצל את זה ודקר שוב.
"תתגונן! תתקוף!"
בדקות הבאות שניהם ניסו לדקור ולתקוף אחד את השני ולברוח, ורפן הראה לארןחסימה על ידי חרב ובריחה מהתקפה, ואז הם ערכו קרבות מדומים קצרים. ורפן לימד את ארן מספר מכות למקרה שלא יוכל להשתמש בחרב, והוא לימד אותו הטעיות כדי שהיריב יהיה חסוף להתקפה.
"זה מספיק, אנחנו חייבים להמשיך במסע."
ארן הסכים עם ורפן והודה לו, הם המשיכו ללכת.
"ורפן?"
"כן??"
"מאיפה אתה השגת את החרב?"
"בסיידר, יש שם נפחית מעולה שיודעת ליצר חרבות, ולא סתם למכור לך את הדבר "הכי מתאים לך", אם תהיה שם, קפוץ אלייה, קוראים לה גריוולין."
חרבו של ורפן היתה שונה לגמריי מחרבו של ארן. היא היתה דקה יותר, וצבעה היה כחול עדין ובוהק, על החרב היה כתוב:אווה-סליי: שמה. היא היתה גמישה ויכלה לספוג מכות קשות, והיא היתה דקה וקלה מספיק כדי לתת לורפן יותר מהירות מאשר המהירות שסאב-סילוור הקצתה לארן בשביל תימרונים.
" נגד מי ומה כבר נלחמת?"
ורפן לא ענה לרגע, הוא רק שתק, היה נדמה לארן שהוא הסתיר משהו.
"סתם קרבות רגילים, לא משהו מיוחד."
אבל ארן ידע שהוא שיקר, ורפן הסתיר משהו, ומשהו חשוב.
לקראת הערב שהגיע מהר מהצפוי שני הגברים בנו אוהל חדש,ושכבו לישון בשדות היגון
...
פרק 15: קסם

לאחר יומיים של הליכה קשה ארוכה וחסרת הפסקות, ורפן וארן הצליחו להגיע לכפר גארט לקרות בוקר היום השלישי, מזג האוויר היה אפרורי כמו תמיד, וארן פשוט רצה למצוא את אביו ולחזור ליער הנעים.
"תזהר כשאתה מדבר עם האנשים בכפר הזה."
"למה? הם יכולים לעשות לנו משהו?"
"כמובן שהם יכולים, עדיין לא יצאנו משדות היגון, זוכר?"
"גם הם מסוכנים כמו האנשים בכפר הזה."
"הם מסוכנים לפחות באותה מידה, לפחות, במקרה הטוב."
"היית פה פעם?"
"היתי פה הרבה פעמים, ארן, ומניסיון אישי, הם לא יעזו לפגוע באורחים שלהם, ולכן, לא נכנסתי לכפר מאז שהיתי צעיר, אבל אין לנו ברירה הפעם, אני נכנס לעיר."
"מה איתי?"
"עדיף שאתה תישאר מחוץ לעיר ותחכה לי."
"למה?"
"כדאי שתקשיב למה שאני אומר! אני מלווה לך, דואג לך, ואני יכל להפסיק את כל זה מייד, ואתה, רק תתעלף לייד עוד בית בכפר רצחני."
ארן לא הסכים עם ורפן והתעקש בליבו להכנס איתו, אבל מריבה היתה חסרה תועלת.
ורפן נכנס לכפר. העיירה הביאה רושם דומה לרושם של הכפר הקודם: חומה מאולטרת מעץ, שער עץ קטן והרוס, אין שמירה ויש מראה כללי של עיר רפאים שריקה ביום ובלילה, כי לפי מה שארן ראה מבחוץ, איש לא שהה בחוץ, מלבד ורפן.
"אני בטוח שהאנשים בעיר נחמדים ואוהבים יציאות..." אמר לעצמו.
הוא צעד כמה צעדים וישב על סלע. הוא היה עייף כבר מהבוקר, והרוחות קיררו אותו עד שד עצמותיו.
השמיים לא השתנו כלל, אפורים, מעוננים ומבשרי רעות. הוא הסתכל אל המרחק, אל הרי ג'לרה הרחוקים, היה נדמה לו שהוא ראה משהו מרח, גבוה גבוה, מאחורי העננים, אבל אולי הוא רק הזה.
בזמן שהוא יחכה לורפן הוא הוציא מהתרמיל תפוח קטן והתחיל לחרסם אותו, הוא רק רצה שורפן יבוא כבר עם הסוסים.
ואז הוא בא.
"ארן קם אל ורפן.
" חבל שלא ביקשתי מליון מטבעות זהב."
"הצלחתי להשיג את הסוס במחיר הוגן, הבעלים היו עקשנים, אבל אני יודע להתמקח."
שניהם עלו על הסוסים, היה עליהם כבר עוכף עור פשוט, כדי לא לגרום שפשוף.
הסוסים התחילו לנוע לבקשתם, הם התחילו לדהור, אל ההרים, אבל הם התקדמו מאוד לאט.
"מה קורה כאן?"
" לעזעזל, הרוח נגדינו!"
ארן רצה לשאול את ורפן מה לעשות, אבל הזקן מלמד משהו בלחש.
פתאום, הרוח שהכתה את פניהם נעלמה, ובמקומה הופיע זרם אביר חזק מאחוריהם, שגרם לסוסיהם לדהור פי שניים יותר מהר.
" איך עשית את זה?"
" איך עשיתי את מה? רק היה לנו מזל."
"אנחנו בשדות היגון, אתה בעצמך אמרת שאין כאן מזל."
"זאת רק אגדה."
"אל תתחמק מהתשובה ורפן!"
"אל תנסה להשיג את התשובה, יהיה לך יותר טוב ככה."
"קודם עשית את זה ביער, לפני טירם, עם הזאבים, ועכשיו אתה מגביר את המהירות כאן, תסביר לי מה בדיוק אתה עושה!"
"טוב בסדר, עקשן כמו פרד! רד מהסוס שלך."
ארן ירד וחייך חיוך קל של ביאות רצון.
התחום שאני אספר לך עכשיו הוא תחום שלומדים במשך שנים ארוכות, והסיבה ללימוד האיטי הוא כי זה אולי התחום הכי מסוכן שיש. אם לא תלמד להשתמש במה שאני אלמד אותך כמו שצריך, התוצאה תהיה אסון, מבין אותי?
"כן."
"תבטיח לי שאתה לא תשתמש במה שאני אראה לך לעולם, אלה אם זה מקרה חרום."
"אני מבטיח."
"לכל גוף חיי יש אנרגייה, אנרגייה שמאפשרת לנו ללכת, לזוז, ולעשות את כל הפעולות שאנחנו עושים, אבל יש אנרגייה מסוג אחר, אנרגייה שמאפשרת לנו לעשות דברים לא שיגרתיים ולא רגילים."
"כמו מה?"
"כמו הבערת אש במילה, כמו האטת גופים, במחשבה, כמו שינוי כיוון הרוח, כמו ריפוי, וגם כמו מוות."
"איך משתמשים באנרגייה הזאת."
"בעבר פשוט היה צריך לחשוב על מה שהית רוצה לעשות, וזה היה קורה, היית רוצה לרפא פצע, היית מרפא, היית רוצה להדליק מדורה, והיא הייתה נדלקת, היית רוצה להרוג, היית הורג, אבל הדבר גרם לשיגעון, לכאוס,לכן קוסמים ומאגים דגולים החליטו ללכוד את הניסים הללו, הקסמים האלו, בתוך מילים, מילים שרק אנשים מסוימים ידעו, רק אלו שישבעו שבועת מוות. רק מי שהיה אומר את המילים הנכונות, יכל היה להשתמש באנרגייה שלו ליצור קסם, ורק מי שלמד את המילים הללו,ידי אותן."
"אז בפעמים שקראו דברים מוזרים, זה אתה שעשית אותם?"
"כן. אני מוכן להראות לך איך עושים שני קסמים, אבל אתה לא תנסה אותם."
"בסדר. קודם כל, אני רוצה לדעת איך מזיזים דברים ממקום למקום, בלי לגעת בהם."
"זאת שאלה מסובכת, כי קודם כל צריך ללמוד את מילות ההזזה בשפת הקסם, ואחר כך צריך ללמוד את החפצים שרוצים להזיז, בשפה הזאת.
"לכל חפץ יש מילה בשפה הזאת?"
"בלי יוצא מן הכלל, לכל מילה יש מילה שמקבילה לה בשפה הקסומה, רק שבפה הקסומה, יש אפילו יותר מילים."
"שום משמיים!."
" אם כך, אני רק רוצה לדעת איך מבעירים אש."
"זה כבר משהו אחר, אבל זה קסם מסוכן, למרות הפשטות שלו."
"בסדר."
" המילה להבערת אש, היא, ארצ'ייד."
פתאום הופיעה להבה מעופפת על ידו של ברום.
"ואו!!"
"זה לא הכל, אתה יכל לכוון את הלהבה למטרה שלך, אם אתה רוצה להבעיר חפץ מסוים, תחשוב בדמיון על בעירת הפריט, ורק אז תשתמש בקסם, אבל תשבע לי שלא תשתמש בקסם הזה אם זה לא מקרה חרום."
"נשבע."
"נחזור לסוסים, אסור לנו לאחר לסאן-ג'לרה."
שניהם המשיכו לרכוב זה שעות ארוכות, הרוח היתה מאחוריהם והסוסים דהרו מהר, מצב הרוח של ארן היה טוב, אבל הוא לא הצליח לעמוד בפיתוי.
אני חייב לנסות!
ארן ראה בדמיונו גיצים קטנטנים מרקדים על כף ידו, וכשהיה מוכן הוא לחש:"ארצ'ייד!"
פתאום הוא הרגיש זרם נעים עובר מראשו לכף ידי, ורגע אחר כך הופיע להבות קטנות, וגיצים קטנטנים מקפצים.
לפתע ארן הרגיש חלש, הוא התכוון לשלוף את בקבוק המיים, אבל רגע אחריי זה, הוא נפל, וראה רק שחור. הוא ניכנס לעוד תרדמת עילפון.
...
(חצי) פרק 16: חמור עקשן!

מצטער שלא כתבתי ונכנסתי מזמן, אני אכנס בתדירות הרבה יותר נמוכה.
זה יהיהי פרק קצר מאוד, יותר באורך חצי פרק, אין לי הרבה מה לכתוב כאן וחבל להתחיל עלילה של הפרק הבא, גם בספרים יש פרקים באורך של עמוד ולא יותר, חוץ מזה, אין לי זמן, הלחץ בלימודים היסטרי בכיתת מחוננים ואני גם צריך לזוז.
כדי לפצות אתכם, אני אפרסם כמה דברים על המשך הסיפור:
בעוד כמה פרקים יהיה קרב גדול שכנראה אני אצטרך להדביק לו כמה פרקים. אני שוב רוצה להגיד שאראגון וסדרת הירושה נתנו לי את הרעיון לסיפור, והרבה ממנו מושפע מהסדרה הזאת. אחרי הקרב אני אתחיל לכתוב את החלק השני, ובו אני גם אפרט על מה שקרה לאחיו של ארן, דריי, הולכות להיות הרבה דמויות חדשות והרבה יותר קרבות בחלק השני,חוץ מזה, העלילה תסתבך וארן ימצא את עצמו תקוע בין כמה קבוצות מנוגדות, נלחם נגד אויב לא ידוע ומגיע למצב של דילמה ופלונטר. אז, אם אתם מחכים לקרבות אז סבלנות וסובלנות, אני משער שחלק 1 יגמר עד פרק 25.
קריאה נעימה.
...
"חמור עקשן!תתעורר כבר!"
"מה..."
"תקום כבר! אתה כבר חוזר להכרה! אני לא מאמין שאני מסתובב עם חמור שרוכב על סוס!"
"חמור שרוכב על סוס?..."
"אין לנו זמן לבזבז, הפזיזות שלך עלתה לנו ביוקר, בכל רגע מישהו יכל למות בקרב."
"קרב?...איזה קרב?..."
"חמור! חמור!חמור! אתה מחליט הפסיק להקשיב לי, מאבד את ההכרה,ומבזבז לנו זמן גם כשההכרה שלך חזרה!אתה פשוט חמור."
ארן התרומם ועבר ממצב שכיבה למצב ישיבה.
הוא ישב על אדמה קרה, מסביב היו קניי חיטה ענקיים, ומעליו עמד אדם זקן עצבני, השמיים היו אפורים.
אני בטוח שהאנשים שגרים כאן מלאי יגון חשב לעצמו. ואז הוא נזכר.
"יגון... אנחנו בשדות היגון, נכון?!"
"החמור נזכר סוף סוף, אם לא הית מחליט לעשות את מה שעשית, לא הית צריך להזכר מחדש!"
"מה שעשיתי...?"
פתאום הגיצים שריקדו על ידו חזרו למוחו גם הם, רק אס ארן נזכר בכל התמונה, ובכל מה שעבר עליו.
"הגיצים... מה קרה לי? אני רק רציתי להשתמש בקסם, ההרגשה היתה כה נעימה, ופתאום... אפלה."
"בגלל זה לא רציתי ללמד אותך קסמים, אבל אתה התעקשת... הסכמתי, אתה הבטחת לא להשתמש בקסם, אבל... השתמשת בו, היתי צריך לדעת שלא כדאי ללמד צעיר פזיז קסמים, אני החמור האמיתי!"
"אבל למה זה קרה? מה קרה לי פתאום?"
"זה מה שהסברתי לך, ארן, קסמים הם לא משחק ילדים, האש לא תופיעה סתם ככה, היא צריכה מקור אנרגייה שידליק אותה, ואתה הית מקור האנרגייה הזה, האש שיצרת פשוט שרפה לך את כל האנרגייה, אם היית מנסה קסם מורכב יותר, היית יכל למצוא את עצמך, טוב... בקבר."
"אבל לא האמנתי שגיצים יקחו ממני כל-כך הרבה כח, לא תיארתי לעצמי כמה אנרגיה דרושה ליצור דבר כה קטן."
"לפחות עכשיו אתה יכל להאמין."
"מה נעשה עכשיו?"
"נעלה על הסוסים ונרכב להרי ג'לרה, אין זמן לבזבז."
ארן עלה על הסוס שורפן רכש בשבילו, השעה כבר היתה שעת ערב, וארן הרגיש חלש מתמיד.
"ורפן?"
"מה?"
"אין דרך...לקבל אנרגיה?"
"למה אתה מתכוון?"
"אם לדוגמא אני חלש, וזה מצב חרום, אין דרך שאני אוכל לקבל במהירות אנרגייה?"
"אפשר לשאוב אנרגייה מגופים אחרים."
"איך?"
"לדעתי עשית כבר מספיק נזק, לא?"
"לא תוכל ללמד אותי שום דבר?"
"אולי בפעם אחרת, אני מעדיף שקודם תפיק את הלקח המגיע לך בשלמותו, ארן, וכשתהיה חכם יותר נדבר."
" בסדר."
ארן היה מאוכזב, גם מורפן אבל בעיקר מעצמו, הוא גרם לבזבוז זמן יקר ולאיבוד הכרה חסר טעם, הפעם, הוא לא יצא יותר מאשר חמור עקשן, חמור עקשן וטיפש."
...
פרק 17|שיחה בין לוחמים

הפרק הזה הוא פרק צדדי בלבד, הוא קורה במקביל לעלילה של ארן ושל וורפן.
...
הגלים בים רקדו להם קדימה ואחורה, השמש זרחה באמצע השמיים,בנסיבות אחרות,ניתן היה לנצל מקום זה לנופש רגוע ומהנה,אבל כל מי שנמצא כרגע בסן ג'לרה יודע שזה לא הזמן להנאות, כל אחד הרגיש במטח שלו ושל זה שנמצא לידו.
"אני לא יודע ממש ממה אנחנו חוששים כל-כך..."
"ואתה חושב שאני יודע?"
"תן לי עוד וויזקי, מהר!"
"אתה לא חוש שהגזמת קצת? כבר הספקת לשתות יותר אלכוהול מאשר כל האלכוהול ששתיתי בחיי!"
"המתח הורג אותי,טדי, אני לא יכל לסבול אותו!"
"אמרתי לך לא לקרוא לי טדי!"
גרג לא הקשיב לבחור שישב לידו.
"קוראים לי טאודור, וכדאי שתכניס את השם הזה טוב טוב לראש!"
טאודור עדיין לא זה לתשובה.
"אז טדי..."
"טאודור!"
"איך החיים שלך?אף פעם לא סיפרת על המשפחה שלך."
"תמשיך לשתות אלכוהול!"
"אל תתחמק מהשאלה,טדי,אני שיכור אבל אני לא טיפש."
"יש לי שני בנים."
"בני כמה? שש,שבע?"
"למען האמת... הם דיי גדולים..."
"שמונה,תשע?"
"אחד כבר התחיל לעבוד,הוא בן תשעה עשר, והשני, בן ששה עשר."
"ילדים גדולים..."
"כן... "
"ואשתך?"
"אישתי...זאת היסטוריה מיוחדת."
"אתה יכל לספר לי?אשתי היא שתיינית ידועה, היא יכולה לשתות כמות כמעט לא מוגבלת של אלכוהול,אני לא יודע מה מצאתי בה..."
"מעניין מה מצאת בה... אין לי שום רעיון..."
טאודור לא האמין שהוא מנהל שיחה כל-כך ארוכה עם האלכוהוליסט הזה...
"אז אתה תספר לי על אשתך או לא?
"אני לא ממש רוצה לדבר עלייה..."
"נו באמת, תספר עליה..."
"טוב... היא היתה..."
פתאום שני החיילים ראו את מפקד הפלוגה שלהם מתקרב עם סוסו במהירות לכיוונם.
תודה לאל שהוא הגיע וקטע את השיחה האיומה הזאת
"חיילים!" אמר המפקד וירד מסוסו.
"כן המפקד!" ענו לו כל הלוחמים שהיו בשטח.
"תפסיקו לפטפט, אנחנו יוצאים לדרך!"
"למה?" שאלו מספר לוחמים.
"הם מתקרבים"
"מי?"
"הדרקונים."
טאודור הפנה את מבטו לשמיים.
הוא ראה אותם, השמש התחילה להעלם, זה לא היה ענן... זה היה יצור מעופף מרחוק, ככל שהדרקון התקדם צילו גדל, והשמש החשיכה, טאודור הרגיש איך האנדרנלין מתחיל לעשות את השפעתו, ליבו כבר לא פעם מהר כמו קודם,הוא פעם הרבה יותר מהר מקודם, טאודור ידע שמכאן אין דרך חזרה, ויכל להיות, שזאת הדרך האחרונה שלו.


חזור למעלה
 

 נושא ההודעה: Re: עלילות אלרייה| 11-17
הודעהפורסם: א' דצמבר 06, 2009 10:02 pm 
מנותק
רמה 3 - רב"ט (רב טוראי)
רמה 3 - רב"ט (רב טוראי)
 פרופיל אישי

הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2009 12:52 pm
הודעות: 178
מיקום: בבית הלבן
שמע אחי זה יותר מידי ארוך אז אני לא קורא

_________________
Daniel-king


חזור למעלה
 

 נושא ההודעה: Re: עלילות אלרייה| 11-17
הודעהפורסם: ד' דצמבר 09, 2009 5:19 pm 
מנותק
רמה 2 - חייל
רמה 2 - חייל
 פרופיל אישי

הצטרף: ג' ספטמבר 29, 2009 4:55 pm
הודעות: 52
סבבה, פשוט כתבתי המון וכינסתי הכל


חזור למעלה
 

 נושא ההודעה: Re: עלילות אלרייה| 11-17
הודעהפורסם: ד' דצמבר 09, 2009 9:06 pm 
מנותק
רמה 4 - סמ"ר (סמל ראשון)
רמה 4 - סמ"ר (סמל ראשון)
סמל אישי של המשתמש
 פרופיל אישי

הצטרף: ו' פברואר 13, 2009 12:45 pm
הודעות: 1740
מיקום: לא לדאוג אני פה
לא קראתי הכל אבל עושה רושם שיש לך את זה...

_________________
תמונה

שדות התהילה-משחק אסטרטגיה ברשת משחק מבוסס דפדפן ללא צורך בהורדה או התקנה הראשון בין כל מישחקי רשת ומישחקי דפדפן ישראליים משחק מרובה משתמשים אסטרטגיה בזמן אמת


חזור למעלה
 

 נושא ההודעה: Re: עלילות אלרייה| 11-17
הודעהפורסם: ד' דצמבר 09, 2009 9:31 pm 
מנותק
רמה 4 - סמ"ר (סמל ראשון)
רמה 4 - סמ"ר (סמל ראשון)
סמל אישי של המשתמש
 פרופיל אישי

הצטרף: ג' אוקטובר 07, 2008 1:43 pm
הודעות: 5598
מיקום: אי שם באי נידח!
shl10 כתב:
לא קראתי הכל אבל עושה רושם שיש לך את זה...

כמו שלומי ^^

אני רפרפתי קצת וזה נחמד מאוד :)

הבעיה, שנתקלתי באיזה שלב בשגיאת כתיב.. חחח

אם למישהו יש שגיאת כתיב זה יכול להפריע לו בכתיבה :)

_________________
לחצו כאן אם אתם רוצים לראות איך לעבוד על אחרים.


חזור למעלה
 

 נושא ההודעה: Re: עלילות אלרייה| 11-17
הודעהפורסם: ה' דצמבר 24, 2009 9:59 pm 
מנותק
רמה 2 - חייל
רמה 2 - חייל
 פרופיל אישי

הצטרף: ש' אוקטובר 03, 2009 11:35 pm
הודעות: 64
נחמד...

_________________
תמונה
קרדיט ל-RoniD


חזור למעלה
 

הצג הודעות החל מה:  מיין לפי  
פרסם נושא חדש הגב לנושא  [ 6 הודעות ] 



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד


אתה לא יכול לכתוב נושאים חדשים בפורום זה
אתה לא יכול להגיב לנושאים קיימים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול לצרף קבצים בפורום זה

חפש:
עבור ל: