משחק רשת: שדות התהילה


פורום ישראלי של משחק רשת מבוסס דפדפן, אסטרטגיה רבת משתמשים
עכשיו ש' דצמבר 16, 2017 1:43 am



חוקי הפורום


1. הכותרת צריכה להיות מתויגת לדוגמא:
הצעה| משימות למשחק
רעיון| לשיפור הפורום
2. אסור לכתוב 2 הודעות אחת אחרי השניה חכו שמישהו אחר יגיב או תערכו את ההודעה.
3. אין לכתוב הודעות לא קשורות לנושא ובפורום, אין לכתוב רק אחלה או סבבה אם אין לכם דעה או שיפור אין לכם למה להגיב.
4. אין לפגוע במשהו אחר בשום צורה. "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך"



פרסם נושא חדש הגב לנושא  [ הודעה אחת ] 
מחבר הודעה
 נושא ההודעה: עלילות אלרייה|6-10
הודעהפורסם: ד' ספטמבר 30, 2009 3:10 pm 
מנותק
רמה 2 - חייל
רמה 2 - חייל
 פרופיל אישי

הצטרף: ג' ספטמבר 29, 2009 4:55 pm
הודעות: 52
פרק 6: טירם


עד שעות אחר הצהריים טירם נראתה כבר לעיניהם של ארן ושל ורפן.
חומות העיר הענקיות, שנבנו מאבן בת מאות שנים, עמדו והראו עוצמה לא הגיונית, החומות נראו לא חדירות.
" אני רק מזהיר אותך, טירם היא עיר הרבה יותר גדולה ממה שאתה יכל לדמיין, צעד אחד לא נכון, ואתה לא יכל לדעת לאן תגיע."
ארן לא הקדיש תשומת לב רבה לאזהרה, הוא רק חדש על אביו שאמור להמצא בין החומות שמולו. טאודור, הסוחר, אמור היה להמצא בין החומות הללו, כביכול.
" ועל מה אתה חושב עכשיו, על אביך?"
"כן."
" ספר לי קצת עליו."
הבקשה הפתיעה את ארן, אבל הוא הסכים.
" אבא הוא גבר גבוה, עם שער חום שגולש עד הכתפיים, יש לו שרירים שמרגישים כמו אבן, הוא סוחב בלי להתאמץ משאות כבדים."
ארן עצר לרגע.
" הוא היה סוחר מאז שאני זוכר את עצמי, לא הינו עשירים למדיי, אבל הוא פרנס אותנו ביושר.
לפעמים המסעות שלו היו קשים, ארוכים וגדולים, אבל הוא תמיד חזר בסוף, תמיד, עד היום."
כורפן ראה שארן לא עומד להמשיך לדבר עליו הוא הפסיק.
" ומה בעניין אמך, מי היא היתה?"
" אני לא יודע, ואף פעם לא ידעתי, אני אפילו לא יודע איך קוראים לה, אבא לא דיבר עליה מהרגע שאני זוכר את עצמי."
לאחר המילים האלו שניהם השתתקו, רכבו על הסוסים העיפים, וחשבו, כל אחד חשב לכיוון אחר, לחלומות אחרים.
כשהם הגיעו לכניסה הדרומית של טירם, הם עברו בדיקה על ידי שומר משוריין עם נשק... לא מאוד ידידותי, כשהוא נתן להם לעבור, הם הרגישו הקלה עצומה.
"אז כאן דרכינו נפרדות, רק הכרנו, והנה המסע שלנו נגמר ביחד."
" לאיזה כיוון אתה ממשיך?"
" לגרנד ליארה, היה מזרחית מכאן, העיר שוכנת ליד המדבר, ויש להם בעיות עם חרקים ועם ציפרים, ואני נאלץ לעזור."
" אז להתראות?"
" להתראות."
לפי מה שארן ראה, ורפן אפילו לא עצר בעיר, הוא הלך לכיוון השער המזרחי עד שלא נראה עוד, רק ברגע הזה ארן הבין כמה העיר גדולה.
לעיר היו מיימדי ענק, עשרות עד מאות בתים מאבן ניצבו מכל עבר, בחומות עמדו צריחים ענקיים שעליהם עמדו קשתים שריון, והיו כל כך הרבה אנשים שארן הצליח לעבור בקושי.
עכשיו לאן אני הולך?
לאחר סריקות קצרות ארן מצא את הבניין המרכזי של העיר, ובדומה לשמו, הוא ניצב בדיוק במרכז העיר, ארן הצליח לעבור בין ההמונים עד שראה את הבניין ניצב מולו.
כשהוא ניכנס למבנה, הוא התפלא ממרחביו העצומים, הוא לא האמין שאף אחד לא הולך שם לאיבוד.
ארן ראה שלט ענק שהפנה את תשומת ליבו.
כותרת השלט היתה:" הלוחמים שהולכים לסאן- ג'לרה.
על השלט הענק הופיעו שמות רבים, מסודרים לפי בסדר אלפא- בתי. ארן בדק את השמות בקפידה, ואז, הוא ראה את השם:
על השלט הוא מצא שם אחד, השם היה, טאודור בן גליידר.
ארן המופתע יצא מהמבנה מבוהל ומבולבל.
"הוא הלך לסאן-ג'לרה, אבל למה? מה קורה שם? אם הוא פונה לשם, גם אני פונה לשם,אני אגלה את הבעייה בעיר הזאתי, אני אגלה את מיקומה, ואני אלך לשם, גם אם זה הדבר האחרון שאני אעשה, אני אמצא אותך אבא, אני אמצא אותך!"

פרק 7: אני צריך נשק!


ארן מצא פונדק אחד בקצה העיר, שלא דרש תשלום על לינה, והשירות שארן קיבל שם... התאים מאוד למחיר... המיטה היתה קרש עץ מכורסם, הארוחה היתה גבינה עם המון עובש והשמיכה היתה שמרטוט שכמה עכברים כבר נהנו ללעוס אותו.
ידעתי ששכתי משהו, את הדבר הכי בסיסי- כסף!, הוא חשב לעצמו.
כשארן שכב על בול העץ שהבעלים קראו לו מיטה, הוא ניסה להפיג את העצבים במחשבות.
עכשיו כשאביו קיבל ציו לפנות לסאן-ג'לרה, ארן ידע שהוא יצטרך ללכת אחריו. הוא עשה כמה ברורים וגילה שסאן-ג'לרה היא עיר חוף שיכת לקיסרות האלפים, היא נמצאת בכיוון מערבה מהיער, ולשם ארן עומד לפנות.
לפי מה שארן הבין, הציו הוא מעין מילואים, ארן הבין שיש מצב חרום בעיר החוף הזאת, ולכן נקראו לשם כל כך הרבה לוחמים. מוזר, הוא לא ידע שאביו יודע בכלל להלחם.
המחשבות של ארן נדדו עכשיו למקום אחר, למסע לעיר החוף הזאת. לפי מה שהוא הבין, העיר מאוד רחוקה מטירם, ולא היה לו מושג איך לעבור מרחק כל כך גדול, לבדו.
בעזרת ורפן, ששמר עליו, הוא הצליח להגיע לטירם, שגם ככה נמצאת מאוד קרוב לסנדרהוד, אבל עכשיו, הוא יצטרך לעבור קילומטרים רבים לבדו, בעזרת סוס אחד שזז בקושי. לא היה לו מושג איך הוא יעבור את המסע לבדו. הוא ניסה לחשוב על רעיון, אך העיפות סחבה אותו, ומהר מאוד הוא מצא את עצמו שוחה בין חלומותיו:
ארן אחז בחרב המתכת הארוכה שלו, כששיריון קשקשים ענק מכסה אותו.
הוא התקדם אל אדם, שישב על סלע וניקה את חרבו מדם, לאדם היה שער ארוך עד הכתפיים, בצבע חום.
כשהאדם ראה את ארן הוא קם אליו, והתקרב אליו בחיוך. מידות גופו של האדם היו ענקיות, וכשהאדם הזה חיבק אותו, ארן הרגיש בטוח.
אבא!
ארן רצה שאביו לא ירפה ממנו לעולם, אבל אז פתאום, נשמע קול רועם:
טאודור!!!
אביו הרפה ממנו במהירות, והתחיל להתרחק ממנו בנפנוף שלום, ארן התחיל לרוץ אחריו, במירדף שנראה כמו נצח, הוא רק קיווה, שהוא יצליח לתפוס את אביו שוב.
אבא!!!
פתאום אביו עצר, הסתובב אליו, ושינה את הבעת הפנים שלו להבעה רצחנית, הא התחיל לגדול, גדל למימדי ענק, הצמיח שתי רגליים אחוריות שתי כנפיים, עורו השתנה לעור קשקשים שחור, היצור שהיה פעם אביו שאג שאגה מקפיאת דם, ומייד אחריה הוא שלח לשון להבה ענקי לעבר ארן, לעבר בנו.
"אבא!"
ארן התעורר מהחלום המאיים,הטא התנער כדי לשחרר את הצמרמורת שאחזה בו, רעד חלף בו.
"זה היה רק חלום, רק חלום."
ארן אילץ את עצמו לקום מהמיטה ולצאת מבית האירוח, כדי להתנער מהפחד, הוא התחיל לחשוב מה הוא יעשה עכשיו.
" ורפן איננו, אבי איננו, אני צריך להגיע לסאן- ג'לרה, ולבד.... אבל איך?"
ואז ארן נזכר בחלום, הוא ניזכר בחרב המתכתית שהוא החזיק, ובשריון שהוא לבש. באותו רגע, הוא ידע את התשובה.
" אני צריך הגנה, אני צריך נשק, אני צריך את הנשק שיחדור ללבו של כל אויב, הנשק שיגרום אימה לכולם, נשק שבעזרתו כולם יזכרו את שמי.
אני צריך נשק!"

פרק 8- הרוצח, הסייף והמרסק


יום למחרת, ארן וויתר על הארוחה ה"טעימה והמזינה" שהוא היה אמור לקבל מהאכסנייה ויצא לרחובות.
למרות שהוא לא התכוון להישאר בעיר הרבה זמן, הוא ידע שהוא ישאר בטירם לפחות עוד יום אחד נוסף, והוא ידע שהוא לא יצליח לשרוד מהאוכל של האכסניה, ולכן הוא ידע שהוא צריך להשיג כסף, והוא נאלץ לעשות את זה בדרך הקשה.
ארן כיסה את פניו באבק ובטיח, עד שנראה כמו בובה או פסל ישן, והלך לכיכר העיר. הוא עמד על הכיכר, ועצר. הוא לא נע, לא זז, עשה את עצמו כחפץ דומם ופשוט, וכל פעם שזרקו לכיוונו מטבע, הוא עשה תנועה מצחיקה כלשהיא.
בדרך זו, ארן גילה שאנשי טירם, בניגוד לתושבי סנדרהוד, מאוד נדיבים, ועד מהרה ארן מצא את עצמו אוסף שלל מטבעות והולך לכיוונו של פונדק... קצת יותר... יוקרתי.
אבל הוא לא האמין שהוא פעל קקבצן, מאז ומתמיד הוא גר במשפחה ענייה, אך הוא מעולם לא קיבץ כספים, לא הוא ולא משפחתו, אם הוא היה חושב לקחת איתו כסף, המצב היה שונה.
לאחר שהוא הסכיר חדר בפונדק החדש, ואכל ארוחה שבהחלט הגיעה לו על המאמץ הכבד, ולאחר מקלחת טובה, כמובן, הוא יצא שוב אל רחובות טירם והלך למלא את המשימה הבאה שהוא הציב לעצמו, עכשיו, כשהוא פנוי, הוא צריך למצוא נשק, נשק שיהרוג כל אחד שינסה לתקוף אותו, הנשק שלו.
הוא סייר בטירם תחת קרני השמש הבודדות שנכנסו לטירם, בזמן ההליכה הוא הסתכל על כל שלט, ועל כל חנות, למקרה שהוא ימצא איזו נפחייה או חנות עם נשקים, ולאחר כשעה של חיפושים, הוא מצא אחת כזו.
במרכז העיר, עמדה לה נפחייה קטנה, ששימשה גם כחנות נשקים, על יד החנות עמד שלד עץ, ועליו היה כתוב בכתב עגול:
הרוצח, הסייף והמרסק- חנות הנשקים הטובה בעיר!
ארן התלהב מהשלט וניכנס לתוך המבנה הקטן.
בתוך החנות הוא ראה שלושה גברים, שניים מהם עסקו בעובודות סדר וניקיון ואף לא ראו את ארן, אך כשהגבר השלישי הבחין בארן, הוא פנה אליו מייד.
" ברוך הבא ל"רוצח, הסייף והמרסק", חנות הנשקים והנפחייה הטובה ביותר בעיר, כאן תמצא מבחר עצום של כלי נשק ומגנים לבחירה אישית,שמי דרייד, איך אני יכל לעזור?"
כבר ממבט ראשון ניתן היה לראות שהבחור לא היה אלף, עיניו ואוזניו היו עגולות, בניגוד לעיניים ולאוזניים המחודדות של האלפים.
אך הוא גם לא היה אדם, לפי גובהו הוא היה גמד, הוא הגיע לגובה של ילד קטן, דבר שהעלה גיחוך קל שארן ניסה להחניק ללא הצלחה.
אבל לגמד היה פרט אחד שפיצה אותו על גובהו, לבחור היו שרירים עבים וחזקים, ענקיים, וקשים כמו אבן, תכונת מראה שהרשימה מאוד את ארן.
" שלום, אני ארן, באתי לפה כדי לחפש נשק."
דרייד ציחקק.
"ברור שבאת לחפש נשק, הרי ניכנסת לחנות נשקים, לפי איך שאתה נראה אתה מעולם לא נלחמת עם נשק, אני צודק?"
" נכון."
"אם ככה, אני אעשה לך הכרות קצרה עם עולם הקרבות, איזה נשק אתה מחפש?"
ארן לא הבין את השאלה.
"נשק שהירוג את האויבים שלי."
" מטרתו של כל נשק היא להרוג, ארן, רק שכל נשק הורג בדרך שונה."
"לא משנה לי איזה נשק!"
"תזכור מה שאני אומר לך עכשיו: נשק שנבחר שלא בקפידה, הוא המפתח למוות בקרב, תזהר בבחירות שלך, ועכשיו, אני אסביר על הנשקים שיש לנו בחנות, מוכן?"
ארן נאלץ להסכים.
" אנחנו מוכרים כאן שלושה סוגי נשקים- סכינים, חרבות ופטישים.
הסכינים הם להבים קצרים וניידים, אולי הם מקצים מהירות, אך לעולם אל תילחם איתם בשדה הקרב, כי יש לסכינים מטרה אחת- לרצוח.
מי שאוחז בסכין עובד מאחורי הקלעים, הוא פורץ בחשאיות לשטח האויב, מרגל אחריו, רוצח אותו, ובורח. האם זה מה שאתה רוצה לעשות?"
"לא."
"חשבתי כך, נמשיך."
" הפטישים הם כלי נשק מאולתר, והם משמשים להגנה בלבד, כך שאם כוונתך להלחם איתו, שכך מזה, ועכשיו נעבור לחרב.
החרב היא הכלי הכי נפוץ, יש מאות סוגי חרבות, איתן נילחמים במרכז שדה הקרב, יש להן להב ארוכה ומטרתן לחדור את שיריון האויב, ולהרוג אותו."
" אם כך, בחרתי בחר, לא משנה לי מאיזו סוג, אני ממהר."
דרייד צחק שוב.
"לפני שאתה הולך, תן לי להראות לך משהו..."

פרק 9:הבחירה


החרב היא הכלי הכי נפוץ, יש מאות סוגי חרבות, איתן נילחמים במרכז שדה הקרב, יש להן להב ארוכה ומטרתן לחדור את שיריון האויב, ולהרוג אותו."
" אם כך, בחרתי בחר, לא משנה לי מאיזו סוג, אני ממהר."
דרייד צחק שוב.
"לפני שאתה הולך, תן לי להראות לך משהו..."
דרייד התחיל ללכת לקצה השני של המבנה, ארן הלך אחריו בקוצר רוח.
" לאן אנחנו הולכים?"
" אתה תראה..."
" מה תראה לי?"
" אתה תראה!"
הם עצרו לייד דלת נסטרת שארן... לא ראה קודם, כי היא היתה נסטרת...
הוא פתח את הדלת, ומול שני הגברים ניצבו מדרגות אבן אפורות.
" בוא אחרי."
שניהם ירדו עמוק ועמוק יותר פנימה, לקחו לארן כמה שניות להבין שזה מחסן.
בחדר עמדו להם ארגזים ועוד ארגזים, ארונות ועוד ארונות בלי קץ, היו שם תיבות מהודרות, אך דרייד הלך דווקא לארון מתכת אחד בצד המחסן.
ארן רצה לשאול אותו מה מיוחד בארון אך הוא התאפק ורק חיכה.
דרייד הוציא משהו מכיסו, רק ברגע זה ארן הבחין שבכיסיו של הגמד היה משהו מאוד גדול.
המוכר הוציא צרור מפתחות מכיסו, צרור ענק, היו שם כתריסר מפתחות שנראו זהים לגמריי, ועוד חצי תרייסר מפתחות בצבעים שונים.
דרייד בכר מפתח אחד, והתקרב לארון, על הארון גם כן היו כ15 מנעולים זהים באופן מוחלט. הגבר הוציא מפתח אחד מהצרור והכניס לתוך המנעול.
לאחר מכן הוא הוציא עוד מפתח והכניס למנעול אחר.
ארן שב שהוא בוחר את המפתחות בצורה אקרעית, אך הוא ראה שדרייד בחן כל מפתח בקפידה.
לאחר מספר דקות לכל מנעול היה המפתח שלו ודרייד נשם לרגע, לאחר מכן הוא הכניס לכיסו את המפתחות הנותרים.
" יש הבדל בין המפתחות?"
" כמובן."
" אז איך אתה..."
" סודות של גמדים..."
דרייד פתח את הארון, בתוך הארון ארן הופתע לראות חרב. אך זאת היתה חרב שהוא לא ראה מימיו.
" זאת מאקראש שלי, החרב הכי טבה שאני נילחמתי בעזרתה, ולא, היא לא למכירה."
לחרב היתה מאסה ענקית, היא היתה כמעט בגובה של ארן, והיא בהחלט עברה את גובהו של הגמד. היא נראתה כל כך כבדה, ששום איש שארן הכיר לא היה יכל להרים אותה, אבל דרייד הצליח, ובקלות.
זאת היתה מן חרב זרוע, הוא השתמש בכל היד כדי לאחוז בה.
"בוא..."
ארן הלך המום אחרי הגמד, שניהם יצאו למין גינה ענקית מחוץ למבנה.
בגינה היו עמודי מתכת ענקיים, בעובי של רגל פיל, ובגובה של ג'ירף קטן.
ארן ראה על הדשא חרב דקה וקטנה.
" תרים את החרב הזאת!" אמר דרייד.
ארן ציית. החרב היתה קלה כל כך, שארן רץ איתה בקלות.
" עכשיו, נסה לפגוע באחד העמודים."
ארן רץ בשיא המהירות ותקף בשיע הכח את העמוד הכי דק, לא נוצרה אפילו שריטה אחת, לפחות לא על העמוד...: ארן איבד את האחיזה בחרב רגע אחרי הפגיעה בעמוד, והחרב פגעה בו ושרטה אותו.
" ועכשיו אני אנסה לפגוע בעמוד."
דרייד התקרב באיטיות לעמוד עבה יותר, הוא עצר, כיוון, ותקף עם כל הזרוע, רגע אחר כך, העמוד נפל.
" איך עשית את זה?"
דרייד ציחקק: " זה לא אני, זאת החרב, ועכשיו בוא ניכנס."
כשהם ניכנסו דרייד הראה לארן כיסא קטן והורה לו להתיישב.
אני מקווה שלמדת מזה משהו. יש סוגים רבים של חרבות, כמו שיש סוגים רבים של אנשים, אדם דקיק לא יוכל לסחוב נשק כל כך מאסיבי כמו מאקראש שלי, אבל אנשים איטיים שזזים בקושי לא יוכלו להלחם מהר עם חרב קלה, כי הם ימותו מהר.
אבל... אם האדם הדקיק יבחר חרב למידותיו, הוא יהיה זריז כמו נמר ויהרוג בלי להתאמץ, ואם האדם האיטי והנמוך ינצל את שריריו בעזרת חרב מתאימה לו, הוא ירסק במהירות וביעילות, הבנת?
ארן הנהן קלות.
עכשיו נחזור למעלה?
שניהם עלו חזרה לחנות.
דרייד הראה לארן חרבות שונות, קצרות, ארוכות רחבות ודקות, אבל ארן מצא רק אחת שהתאימה לו.
"אה, זאת סאב- סילוור, חרב נפוצה אצל בני אדם. יש לה משקל קל יחסית, והיא דקה מספיק כדי לחתוך בקלות,חרב למופת.
ארן הסכים איתו, ועד מהרה הוא החליט: סאב סילוור היא החרב שלו!.
" כמה החרב עוךה?"
" היא דיי יקרה, אבל חרב ראשונה של לוחם אני לא מוכר, אני נותן, אז... תתחדש?
ארן הודהלו ויצא מהחנות, הוא קנה נדן ( המקום שמכניסים לתוכו את החרב) מתאים לחרב ויצא, מרוצה ומוכן לקרב.

פרק 10:נבואה מבשרת מלחמה


ארן הוציא את סאב-סילוור מהנדן, והתחיל לעשות קרבות מדומים באוויר.
הוא דימיין לעצמו שהוא נלם בדרקון ענקי ומשסף אותו לחתיכות.
לאחר שהוא סיים את החלומות הסודיים שלו הוא ראה שלט:
" אסור להשתמש בנשק בעיר, ללא אישור חוקי", לארן היה מזל שלא היה איש ברחוב.
הוא החזיר את החרב ויצא לטייל קצת בעיר.
הוא היה יותר ממרוצה מהחרב החדשה שלו, כמו שמה, היא היתה כסופה ובוהקת, השם של החרב היה מן משחק מילים קטן, כי השם מרמז על אדם שמתנגד לדם, אבל משתמש בחרב. ( *סאב- SAB, באנגלית, זה אדם שמתנגד לספורט דמים- תעשו את החשבון- אדם שהורג אבל מתנגד לשפיכת דמים)
החרב היתה קלה ונוחה, והאחיזה של ארן היתה טובה ובהחלט שימושית.
המחשבות שלו על החרב גרמו לו לא לשים לב לזה שהוא הגיע למקום בעיר שהוא לא מזהה.
ארן נבהל, הוא התחיל ללכת מהר יותר וניסה לחזור חזרה, אבל גם זה לא עזר, הוא הגיע למקום לא ידוע.
הוא ניסה לחפש מישהו ברחוב אבל הוא גילה שהאזור ריק מכל נפש חייה.
ליבו הלם, לא היה לו שמץ של מושג מה הוא יעשה עכשיו, הוא ניסה למצוא בית או חנות להכנס אליה כדי למצוא מישהו שיעזור לו.
לאחר כמחצית השעה הוא מצא במקום נטוש, הוא דפק בדלת שעמדה לפניו, אך הדלת כבר היתה פתוחה.
" היכנס!" נשמע קול של אישה מחלל המבנה.
" שלום?... אני ארן..."
המבנה היה חסר תאורה כלשהיא, ריח נירות נעים הגיע מרחוק, וגם אור נרוק חלוש נראה מקדימה.
" אני אלנה."
פתאום יצאה אישה מפינה אפלה, היה לה שער שגלש עד מרכז גבה, והיו לה פני אלף נעימות למראה, גופה היה שרירי מאוד במפתיע, ומבטה היה קשוח.
" מה היא מטרת ביקורך? אני לא מקבל מבקרים לרוב..." אלנה אמרה בקול רגוע
" האמת היא, שאני רק באתי לבקר בטירם, ואיבדתי את הדרך..."
" רוב המבקרים שלי איבדו את הדרך והגיעו לכאן במקרה, בוא, אני אראה לך איך לחזור למרכז העיר, אני רק אלבש משהו יותר מתאים לטיול."
אלנה הסתובה והתחילה להתקדם להמשך החדר, היא הלכה מעט, ופתאום, עצרה בפטאומיות.
" אתה לא כמו כולם."
"מה"
" אתה לא אלף שיגרתי, יש בך משהו שונה." אלנה הסתובבה לפתע.
" אתה נילחמת בעבר?"
" רק קיבלתי את הנשק שלי."
" תבין אותי, אני מגדת עתידות, לפעמים אני מקבלת נבואות בלי סיבה, וברגע שראיתי אותך, הרגשתי שנבואה חדשה מתקרבת, אני מוכנה לחזור לך אותה. לא, אני מוכרחה לחזות לך אותה, שב על הכיסא הזה."
" אבל..."
" שב!"
ארן נאלץ לשבת על כיסא קטן, ואלנה חזרה אליו וישבה מולו.
היה שקט, נראה היה שאלנה שוקעת במחשבות, ואז, לפתע, היא התחילה לדבר.
" אתה תילחם, אתה תילחם הרבה! אתה תהיה חלק מרכזי במלחמה גדולה!"
"אתה תיהיה חלק מרכזי במלחמה נגד מין נורא, מין שחזר לאלרייה מרחוק, מין שרוצה לזרוע הרס ואימה לאלרייה!"
ארן חשב רק על דבר אחד: הדרקונים
" מוות רב יהיה סביבך, אתה תהרוג הרבה אויבים, ואתה תחווה מוות של אנשים קרובים רבים, סביבך יהיו מוות, הרג ודם, אך גם יהיו סביבך דברים טובים- שמחה, אהבה ו הצלחה, אתה תהיה לוחם גדול, אך תיצרך להקריב הרבה בשביל התואר הזה!"
השקט חזר לחדר.
" זה הכל, אני יודעת שזה בא בהפתעה, אבל גם לי לא היה מושג מה הכוונה בדברים האלו. בוא, אני אוציא אותך מפה."
אלנה שחכה מהחלפת הבגד, היא הובילה את ארן למרכז העיר, הסתובבה, ונעלמה מראיתו.
ארן איבד כל חשק לטייל בעיר, מילותיה של מגדת העתידות היו מאיימות, הוא רק חזר לפונדק החדש שלו חושב על דברייה.
אז הדרקונים כן יחזרו! עכשיו אני בטוח! תהיה מלחמה נגדם, והיא תהיה נוראה. מחר אני יוצא לסאן-ג'לרה- למצוא את אביו, ולהתחיל את המלחמה האמיתית


חזור למעלה
 

הצג הודעות החל מה:  מיין לפי  
פרסם נושא חדש הגב לנושא  [ הודעה אחת ] 



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד


אתה לא יכול לכתוב נושאים חדשים בפורום זה
אתה לא יכול להגיב לנושאים קיימים בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול לצרף קבצים בפורום זה

חפש:
עבור ל: